מבנהו המפורט של המזבח

גובה המזבח – שיטת הרמב”ם

בי יוסי ורבי יהודה נחלקו בגמרא325 לגבי גובהו של המזבח המופיע בתורה. לדברי רבי יהודה גובה המזבח הינו שלש אמות, כנאמר בתורה326: “וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ”, אולם לפי רבי יוסי הגובה הינו עשר אמות327. הלכה כרבי יוסי מרבי יהודה328, ולכן הרמב”ם פוסק כי גובה המזבח הינו עשר אמות, הן במשכן והן לדורות. הרמב”ם מסביר מדוע לפי שיטת רבי יוסי התורה כתבה “וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ”, בעוד שהגובה האמיתי הינו עשר אמות – שכן זהו גובה חלקו העליון של המזבח, הנקרא בשם ‘מקום המערכה’.

שיטת רש”י

שיטת רש”י (ההולך בעקבות באורו של התרגום יונתן) גובה המזבח בבית שלישי שונה מגובהו בבית ראשון ושני והוא מגיע לי”א אמות.
זו לשון הפסוקים329: “וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ: וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת וּמֵהָעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְרֹחַב הָאַמָּה: וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע: וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו: וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ וְהַגְּבוּל סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה וְהַחֵיק לָּהּ אַמָּה סָבִיב וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים”. כך מבאר רש”י את הפסוקים: המזבח בנוי ממספר מלבנים היושבים זה על גב זה. רש”י330 לומד כי גובה היסוד (הנקרא בפסוק בשם ‘חיק’), שהינו המלבן הראשון, הוא שתי אמות. מהמלבן התחתון, שהוא הנקרא בפסוק בשם ‘עזרה קטנה’, ועד למלבן העליון שנקרא בפסוק בשם ‘עזרה גדולה’, הגובה הוא ארבע אמות. על המלבן השני מניחים מלבן שלישי שגודלו ריבוע של כ”ח אמות ושני טפחים331. רוחבו של הסובב, שהוא המדרגה הנוצרת בסיום המלבן השני, הוא אמה. החלק שמן הסובב ועד לגג המזבח נקרא בלשון הפסוק בשם ‘הראל’332. גובהו המבואר כאן הינו ארבע אמות, במקום שלוש של הבית השני. על הסובב היו הכהנים מהלכים כדי להזות את דם קרבן חטאת חיצונית ודם עולת העוף.
גג המזבח עצמו נקרא בפסוק בשם ‘אריאל’333.
מקום המערכה גודלו עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות. מקום המערכה הינו השטח בו ניתן להציב את אישי המערכה שעל גג המזבח. שטח זה תחום בתוך אמת הילוך הכהנים.
לדברי הגמרא במסכת זבחים334 משמעות פסוקנו היא שמודדים מאמצע המזבח שתים עשרה אמות לכל צד, אם כן גודל מקום המערכה הינו עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות – כפי שהיה בימי הבית השני. רש”י מצטט בדבריו את המשנה במסכת מידות335 המבארת את רוחב המזבח החל מהמלבן התחתון ביותר של היסוד ועד למקום המערכה. רוחב זה נלמד במבנה המזבח של הבית השני ממבנה המזבח של הבית השלישי כמבואר בפסוקנו (ראה התרשים).

גודל אמת המזבח – מלשון הפסוקים לעיל מדייק רש”י כי כל מקום שנאמר ‘אמה וטופח’ הכוונה לאמה בת שישה טפחים, בעוד ש’אמה’ בלבד הכוונה היא לאמה בת חמישה טפחים336. כך פוסק הרמב”ם337: היסוד והקרנות נימדדים באמות בנות ה’ טפחים, סך הכל גובהם עשרה טפחים. שאר שמונה האמות של המזבח נמדדות באמה בת ו’ טפחים, סך הכל עוד ארבעים ושמונה טפחים. כך שכל הגובה של המזבח הינו חמישים ושמונה טפחים. לשיטת רש”י גובה המזבח בן אחד עשרה האמות הינו שישים וארבעה טפחים.

אורך ורוחב המזבח – בתקופת המשכן גודל המזבח היה חמש על חמש אמות338. כפי שראינו לעיל בספר דברי הימים מבואר כי בתקופת בית ראשון גודלו היה כ”ח על כ”ח אמה, ובמשנה339 מבואר כי בוני הבית השני הגדילוהו לל”ב על ל”ב אמה. המשנה שם מבארת כי גודל המזבח בתקופת הבית השני הינו אחד מהדברים שנלמדו מנבואת יחזקאל340 ובוצעו בעת בניין הבית השני. הרמב”ם341 פוסק כי לדורות גודל המזבח הינו ל”ב על ל”ב אמה.

יסוד המזבח – כך פוסק הרמב”ם: “יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ לֹא הָיָה מַקִּיף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו כְּמוֹ הַסּוֹבֵב, אֶלָּא הָיָה הַיְּסוֹד מָשׁוּךְ כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ צָפוןֹ וּמַעֲרָבִי וְאוֹכֵל בְּדָרוֹם אַמָּה אַחַת וּבְמִזְרָח אַמָּה אַחַת. וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד”. יסוד המזבח הינו המדרגה התחתונה החוגרת את המזבח. כפי שכבר בארנו לעיל היסוד קיים בשני צדדים בלבד שכן חלקו היה ממוקם בנחלת יהודה, ולא בנחלת בנימין. בפינה הדרום- מערבית של היסוד היו שני נקבים ששימשו לצורך שפיכת שיירי דם הקרבנות342. הדמים נשפכו אל אמת המים, ממנה הם נשטפו אל מחוץ לירושלים לנחל קידרון343.

קרנות המזבח – הקרנות ממוקמות על גג המזבח. כל קרן הינה ריבוע של אמה על אמה. הרמב”ם344 מבאר כי גובהה של הקרן הינו באמה בת חמישה טפחים. במסכת כלים345 נאמר: “רבי מאיר אומר: “כל האמות היו בינוניות, חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד” – שהיו באמות בנות חמישה טפחים. מבאור הרמב”ם משמע כי הן רוחבו והן גובהו של היסוד הינם באמה בת ה’ טפחים, אולם הקרן רק גובהה הינו באמה בת חמישה טפחים ואילו רוחבה באמה בת ו’ טפחים.
בגמרא346 מבואר כי קרנות המזבח היו חלולות. מסביר שם רש”י כי הדבר נועד עבור הדם של קרבנות החטאת, ולצורך כך היו נקבים בקרנות המזבח347.

הכבש – כך פוסק הרמב”ם348: “וְכֶבֶשׁ הָיָה בָּנוּי לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, אָרְכּוֹ שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה עַל רֹחַב ט”ז אַמָּה. וְהָיָה אוֹכֵל בָּאָרֶץ שְׁלֹשִים אַמָּה מִצַּד הַמִּזְבֵּחַ וּפוֹרֵחַ מִמֶּנָּה אַמָּה עַל הַיְּסוֹד וְאַמָּה עַל הַסּובֵֹב. וַאֲוִיר מְעַט הָיָה מַפְסִיק בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי לִתֵּן הָאֵיבָרִים לַמִּזְבֵּחַ בִּזְרִיקָה. וְגובַֹהּ הַכֶּבֶשׁ תֵּשַׁע אַמּוֹת פָּחוֹת שְׁתוּת עַד כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָכָה”. מיקומו של הכבש בדרום נלמד מלשון הפסוק349: “וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים” – זאת כדי שהעולה אל גג המזבח יפנה מזרחה (‘קדים’).

בעל ‘חנוכת הבית’350 מבאר כי שמו של הכבש הינו מלשון “ונכבשה הארץ”, שכן צועדים עליו כדי לעלות אל גג המזבח. מיקומו דרומית למזבח נלמד בגמרא351 מלשון הפסוק “וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ד'”352 – “שיהא ירך בצפון ופניו של המזבח לדרום”. דהיינו: מיקום הכבש והמזבח דומה לאדם השוכב ארצה כאשר רגליו לצפון ופניו לדרום, לכוון הכבש353.

לדברי הגמרא354 הרווח בין הכבש למזבח נלמד מלשון הפסוק355 “וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ד’ אֱלֹהֶיךָ ” – ממנו לומדת הגמרא: “מה דם בזריקה אף בשר בזריקה”. מבואר אם כן כי איברי קרבן העולה נזרקים מהכבש אל גג המזבח.

לצידי הכבש הגדול נמצאים שני כבשים קטנים היוצאים ממנו, אחד במזרח והשני במערב. זו לשון הגמרא במסכת זבחים356: “אמר רב יהודה: שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש, שבהן פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא”.

מערכות האש על המזבח – במשנה במסכת יומא357 מובאות שלש דעות לגבי מספר מערכות האש שהיו על גבי המזבח: שתים – דעת רבי יהודה, שלש – דעת רבי יוסי, שהיא זו הנפסקת להלכה, ארבע – דעת רבי מאיר.
בין התנאים ישנה הסכמה בנקודות הבאות:
א. המערכה הראשונה היא ‘המערכה הגדולה’ עליה מקטירים את הקרבנות.
ב. המערכה השניה היא ‘מערכת הקטורת’, ממנה לוקחים גחלים לשם הקטרת הקטורת במזבח הזהב אשר בהיכל.
ג. ביום הכפורים מוסיפים מערכה נוספת של אש.
ד. את אש התמיד של המנורה (‘הנר המערבי’) לוקחים אף היא מן המזבח. פרט לכך במרכז המזבח ניצב ה’תפוח’, אליו צוברים את הדשן של איברי הקרבנות.

325 זבחים נט ע”ב.
326 שְׁמותֹ כז, א.
327 רבי יוסי לומד זאת ממבנה המזבח הפנימי. כשם שבו גובהו כפול מאורכו – כך גם במזבח החיצון.
328 ערובין מו ע”ב.
329 מ”ג, י”ג-י”ז.
330 מ”ג, י”ד.
331 ראה ‘צורת הבית’ ריש סימן ל”ט.
332 לדעת הרד”ק מקור השם ‘הראל’ הינו מלשון במת אל, שכן עמי קדם היו עובדים לאלהים אחרים על ההרים הגבוהים.
333 לדעת הרד”ק הוא נקרא כך על-שם האש הקדושה שירדה מן השמים והיתה רבוצה על-גבי המזבח.
334 נ”ט, ב’.
335 פרק ג’ משנה א’.
336 לדעת האברבנאל אמה רגילה הינה בת שישה טפחים וממילא ‘אמה וטופח’ הכוונה לאמות בנות שבעה טפחים.
337 הלכות בית הבחירה פרק ב הל’ ו.
338 שמות כז, א.
339 מידות פרק ג’ משנה א’.
340 המשנה שם לומדת מהפסוק “והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע” )יחזקאל מ”ג, ט”ז( כי מדדו ממרכז גג המזבח י”ב אמה לכל צד – סך הכל כ”ד אמות שהן אורך ‘מקום המערכה’. על כך יש להוסיף ד’ אמות לכל צד: מקום הילוך הכהנים, קרנות, סובב ויסוד. סך הכל ל”ב אמה. הגמרא )זבחים ס”א, ב'( מבארת כי תוספת המזבח בבית שני נועדה עבור בורות השיתין, המיועדים לנסכים. בורות אלו היו בבית ראשון מחוץ לתחום המזבח, ובבית שני למדו כי קיים מושג של ‘אכילה כשתיה’ – כשם שהקרבנות נאכלים על המזבח כך יין הנסכים צריך להישפך בתוך תחום המזבח.
341 הלכות בית הבחירה פרק ב’ הל’ ה’.
342 הלכות בית הבחירה פרק ב’ הל’ י”א.
343 כך מבואר במשנה מידות פרק ג’ משנה ב’.
344 הלכות בית הבחירה פרק ב’ הל’ ח’.
345 פרק י”ז משנה י’.
346 זבחים נ”ד, ב’.
347 בגמרא שם משמע שזויות המזבח הינן כמזרקים, כנאמר בפסוק “ומלאו כמזרק כזויות מזבח” (זכריה ט’, ט”ו). מכך לומד רש”י שיש לקרנות בית קיבול כמו למזרק, כלומר: הקרנות פתוחות מגגן. בעלי התוספות במקום, ד”ה “ומלאו”, תמהו על דבריו, שכן על הנקבים להיות בצידי הקרן שכן את דם הקרבן מזים כנגד חודה של הקרן מצידה ולא מגגה. לדעתם הכתוב “כזויות מזבח” כוונתו לשני הנקבים שהיו בקרן הדרומית-מערבית של יסוד המזבח. אילו הם ה’שיתין’, שאליהם היו שופכים את שיירי דם הקרבנות.
348 הלכות בית הבחירה פרק ב’ הל’ י”ג.
349 מ”ג, י”ז.
350 סימן ע’.
351 זבחים ס”ב, ב’.
352 ויקרא א’, י”א.
353 ראה קרית ספר על ההלכה דלעיל.
354 זבחים ס”ב, ב’.
355 דברים י”ב, כ”ז.
356 ס”ב, ב’.
357 דף מ”ג, ב’.