חנוכת המקדש לעתיד לבא

מן הראוי להקדים את הקדמתו הנפלאה של המלבי”ם לפסוקים אלו, בה הוא מבאר את מהותם, ונסכם את דבריו: המלבי”ם עומד בדבריו על כך שבפסוקים הבאים מתוארים קרבנות שלא היו קיימים בעבר, כמו: קרבן של הנשיא בערב פסח, מוספי הפסח שבעה פרים ושבעה אילים לעומת שני פרים איל שבעה כבשים המופיעים בתורה, ועוד. המלבי”ם נוקט בשיטת האברבנאל לפיה הקרבנות המתוארים כאן הינם קרבנות המילואים של חנוכת הבית השלישי. גם בתקופת משה ועזרא הם היו שונים מיתר הקרבנות, והיו הוראת שעה.
לדעת המלבי”ם ימי המילואים ימשכו מאה ותשעים יום, מחג הפסח ועד שמיני עצרת, שכן בפסח תחל הגאולה ותסתיים בסוכות ואז תהיה מלחמת גוג ומגוג. חשבון הימים המדוקדק הוא כך: בימי משה היו ז’ ימי מילואים, בימי שלמה י”ד, ובימי עזרא כ”א. מכאן – שכל פעם נוספו שבעה ימים וא”כ בחנוכת הבית השלישי יהיו כ”ח ימים. אולם – כיוון שימי המילואים הקודמים לא התקיימו הרי שראוי לעשות כנגדם (ז’, י”ד וכ”א) ויחד עם כ”ח יום של הבית השלישי סך הכל שבעים יום. בימי משה נהגו גם י”ב ימי חנוכת הנשיאים (ואעפ”י שלא נהגו בתקופת שלמה ועזרא כיוון שלא היה זמן הראוי), אם כן היה ראוי לנהוג בתקופת שלמה כ”ד יום, בתקופת עזרא ל”ו יום ובחנוכת הבית השלישי מ”ח יום סך הכל מאה ועשרים ימים. בחישוב כולל ישנם מאה ותשעים יום, שהם מערב פסח ועד שמיני עצרת באופן מכוון! באופן זה מבואר גם כי אילו ואילו דברי אלוקים חיים לעניין המחלוקת אם נגאלים בניסן או בתשרי. הקרבנות הקרבים מכ”ג אדר עד ר”ח ניסן עניינם כפרת המזבח198, מאז ועד י”ד ניסן תהיה כפרת הבית (המפורטת בפסוקים הבאים), ורק אז יחלו ימי חנוכת הבית. לדברי רש”י פסוקנו עוסק בפר המילואים אותו יקריבו בא’ בניסן בזמן חנוכת הבית. פר זה נועד לשם טהרת המקדש. לדברי הרד”ק חודש ניסן הוא חודש הגאולה, ובו יחנכו בראש חודש את המזבח בקרבנות. לדבריו: “ומה שאמר בניסן עתידין להגאל לא שיצאו מהגלות בניסן, אלא קודם ניסן יצאו ויעלו עד שבאחד בניסן יהיה בנין הבית נשלם ויחנכו המזבח באחד בניסן199. וכן עשו במשכן באחד בניסן החל אהרן לעבוד במזבח אלא שקדמו לו שבעת ימי המלואים ששמש בהם משה. … לפיכך אמר “תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש””. כמו כן מבואר בדבריו כי כשם שפר המלואים בתקופת המשכן היה קרבן חטאת, כן
יהיה לעתיד לבא.

לדברי המלבי”ם את דם קרבן החטאת יזו על מזוזות ההיכל והאולם, על פינות סובב המזבח ועל ג’ השערים של העזרה הפנימית. זהו קרבן טהרת המקדש.

לדברי רש”י בפסוקנו מבואר כי במשך כל שבעת ימי המילואים יכפרו על המזבח200. לאחר מכן יוכלו כל בני ישראל להביא חטאותיהם ואשמותיהם לשם כפרה.
אולם לדעת המלבי”ם לאחר שבראש חודש החלו בתהליך טהרת הבית הרי שבז’ בחודש הקריבו פר חטאת שני. הפר הראשון נועד לשם כפרה על המזידים ואילו הפר השני עניינו כפרה על השוגגים.
לדברי הרד”’ק חטוי המזבח והבית בשבעה לחודש עניינו שמא מרוב השמחה בחנוכת המזבח מישהו נכנס בשוגג למקום שאין לו רשות.
רש”י והרד”ק מצטטים את דברי הגמרא במנחות201 הדורשת פסוק זה על מצב בו רובם של השבטים (שבעה) הורו בבית הדין שלהם היתר על דבר איסור ונהגו על פיו, ואז הם חייבים קרבן העלם דבר למרות שאין זה רוב הקהל אלא רוב הציבור (רוב מניין השבטים).

כא בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם, הַפָּסַח; חָג-שְׁבֻעוֹת יָמִים, מַצּוֹת יֵאָכֵל. כב וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא, בַּיּוֹם הַהוּא, בַּעֲדוֹ, וּבְעַד כָּל-עַם הָאָרֶץ-פַּר, חַטָּאת. כג וְשִׁבְעַת יְמֵי-הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַיהוָה, שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם, שִׁבְעַת, הַיָּמִים; וְחַטָּאת, שְׂעִיר עִזִּים לַיּוםֹ. כד וּמִנְחָה, אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל-יַעֲשֶׂה; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. כה בַּשְּׁבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֶּחָג, יַעֲשֶׂה כָאֵלֶּה, שִׁבְעַת הַיָּמִים: כַּחַטָּאת, כָּעֹלָה, וְכַמִּנְחָה, וְכַשָּׁמֶן.

בפסוק זה מצטוים בני ישראל על קיום מצוות הפסח כהלכותיהן. לדברי רש”י נאמר “חג שבועות ימים” שכן ממנו מתחילה ספירת העומר.

המלבי”ם מבאר כי למרות שבערב פסח יחלו בחנוכת הבית הרי שמצוות הפסח תקויימנה כהלכתן.

פסוק זה הינו אחד מהפסוקים הקשים בפרקנו, שכן בו מצטווה הנשיא להקריב ביום י”ד בניסן פר חטאת. לדברי המלבי”ם קרבן זה הינו אחד מקרבנות חנוכת הבית, השהחלה ביום זה. עניינו לכפר על הנשיא ועל עם הארץ.

פסוק זה גם הוא קשה, שהרי במהלך ימי חג הפסח מקריבים למוספים פר ואיל מדי יום. לדברי רש”י סך הכל יקרבו שבעה אילים וכבשים במהלך ימי הפסח. לדברי המלבי”ם אילו הם הקרבנות המיוחדים של חנוכת הבית הקרבים במהלך ימי הפסח.

המנחה הקרבה עם הפר, בשיעור איפה (עישרון) לא תואמת את הנאמר בתורה שכן לפר יש להביא ג’ עשרונים. רש”י מתרץ כי מכמות של איפה קמח יוציאו עשרון סולת. כמו כן מבאר רש”י לגבי ‘איפה’ לאיל שהכוונה היא שינפו שני עשרונים סולת משלושה סאים. לגבי סיום הפסוק, שמן הין לאיפה, מבאר רש”י כי הכוונה היא שבמידת ההין (שהיתה אחת ממידות המקדש) היו שנתות בהן התאימו לכל קרבן את כמות השמן שלו. לדברי המלבי”ם במסגרת קרבנות חנוכת הבית יביאו גם מנחה בשיעור שונה, הן בכמות השמן (הין, שהם י”ב לוג) וסולת (עישרון) והן בכמות הסולת.

לפי פשט הפסוק גם בחודש השביעי, בחג הסוכות, יקריבו כמו הקרבנות המפורטים לעיל של חג הפסח. כך אכן מבאר הרד”ק, וזהו אחד מהחידושים לעתיד לבא (פרט לשמיני עצרת,
שכנראה קרבנותיו כמתואר בתורה) אולם לדעת המלבי”ם חנוכת הבית תמשך עד ימי חג הסוכות, עד שמיני עצרת כמבואר לעיל בפסוק י”ח.

198 כמבואר לעיל מ”ג, י”ח שכפרת המזבח תימשך שבעה ימים.
199 זו אחת הראיות שגם לשיטת הרד”ק הבית השלישי יבנה בידי בשר ודם ואינו מעשה שמים.
200 כמבואר בפרק מ”ג לעיל.
201 מ”ה, א’.