עזרה בבנייה, שתף מאמר זה
הרצועה השביעית, מבין י”ג נחלות השבטים, הינה רצועת הקודש בה שוכנות ירושלים והמקדש. בפסוקים שלפנינו מבואר אופן חלוקתה הפנימית של רצועה זו.
ח וְעַל גְּבוּל יְהוּדָה, מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר-תָּרִימוּ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף רחַֹב, ואְרֶֹךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה, והְָיָה הַמִּקְדָּשׁ, בְּת ו כ ו . ט הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תָּרִימוּ לַיהוָה אֹרֶךְ, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, וְרֹחַב, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.
(ח) תהיה התרומה וגו’. וא”ת היאך יתכן שתהא ירושלים במקומה והלא היתה ירושלים במיצר צפוני של יהודה שנטל דרומה של ארץ כנען וכאן הוא באמצע השבטים אין חלוקה זו דומה לחלוקת יהושוע שזו כשורת הכרם וכל החלקים שוין וחלוק’ יהושוע היה שבט יהודה חלק גדול ואף כי (חלקו היה) רב ממנו עד שנטל שמעון בגורלו שנאמר (יהושע יט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון לפיכך יש די עתה ברוחב חלק שנטל יהודה בימי יהושוע ליטול בו חלק עכשיו ה’ שבטים הנותרים לפי שהאורך גדול מאד מפאת קדים עד אוקיינוס וירושלים במקומה: והיה המקדש בתוכו. כמו שמפרש והולך: (ט) התרומה אשר תרימו לה’. מן החלק הזה שהופרש אצל יהודה בדרומו אורך ממזרח עד הים ורחב כ”ה אלף קנים ממנה תהיה תרומה לה’ למקדש ומקום לבתים לכהנים ארך כ”ה אלפים קנים ממזרח למערב ורחב י’ אלפים מן הצפון לדרום.
רש”י מקשה שהרי בנחלת השבטים בתקופת יהושע ירושלים ניצבה בצפון נחלת שבט יהודה, ואילו בפסוקנו מבואר שירושלים נמצאת בלב השבטים. רש”י מבאר כי אופן החלוקה לעתיד לבא שונה, וכיוון שבני יהודה היו מרובים וסיפחו לנחלתם אף את נחלת שבט שמעון, הרי שלעתיד הרצועה שלו תהיה גדולה מצפון לדרום ותספיק לכל האוכלוסין המרובים של שבט יהודה.
רש”י מבאר כי רוחב ‘רצועת הקודש’, ממזרח למערב, הינו שבעים וחמישה מילין כמו אורכה מצפון לדרום. בתוך רצועת הקודש תופרש רצועה המיועדת למקדש ולכהנים שאורכה 75 מיל ממזרח למערב ועשרת אלפים מילין מן הצפון לדרום. בפסוקים הבאים מבואר השימוש ביתר השטח של רצועה זו.
י וּלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, לַכּהֲֹנִים צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף; וְהָיָה מִקְדַּשׁ-יְהוָה, בְּתוֹכוֹ. יא לַכּהֲֹנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָעוּ, בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר תָּעוּ, הַלְוִיִּם. יב וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֶל גְּבוּל, הַלְוִיִּם. יג וְהַלְוִיִּם, לְעֻמַּת גְּבוּל הַכּהֲֹנִים, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ, וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים; כָּל אֹרֶךְ, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, וְרֹחַב, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. יד וְלֹא-יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יָמֵר וְלֹא יעבור (יַעֲבִיר) רֵאשִׁית הָאָרֶץ: כִּי קֹדֶשׁ, לַיהוָה.
(י) ולאלה תהיה תרומת הקדש לכהנים. ואלה העשרת אלפים רחב וכ”ה אלף אורך יהיה לכהנים בצפון בתוך רצועות התרומה הגדולה אצל דרומו של יהודה: צפונה חמשה ועשרים אלף. הוא האורך ממזרח למערב: וימה רחב עשרת אלפים. מצד מערב רחב עשרת אלפים מן הצפון לדרו’: וקדימה רחב עשרת אלפים. ורוח מזרחית י’ אלפים מן הצפון לדרום: ונגבה אורך חמשה ועשרים אלף. מן המזרח למערב: והיה מקדש ה’ בתוכו. הוא הר הבית ה’ מאות קנים על ה’ מאות קנים יהיה באמצע רצועה זו וכל סביבותיו לכהנים י”ב אלפים ומאתים וחמשים לצד מזרח וכן לצד מערב וברוחב ארבעת אלפים וז’ מאות וחמשים לצפון וכן לדרום כמו שאמור למעלה בענין יהיה מדה אל הקודש ה’ מאות בה’ מאות מרובע: (יא) לכהנים המקודש. החלק הזה המקודש יהיה לכהנים: (יב) תרומיה. מפורשת תרומה היא שם הפרשה תרומיה מפורשת והיתה להם הרצועה הזאת מפורשת מתרומת הארץ מן התרומה הגדולה שהותרמה מן הארץ אורך מאוקיינוס עד גבול מזרח ברוחב כ”ה אלפים כמו שאמור למעלה ממנו יבדילו רצועה זו באמצע ארכה לכהני’ ולמקדש: קדש קדשים. שכל התרומה הגדולה קודש לכהנים וללוים ולנשיא ולאחוזת העיר ולעובדי העיר כמו שמפורש והולך וזו כ”ה אלף אורך וי’ אלף רוחב בצפונו המפורש’ ממנה לכהנים ולמקדש תהיה קדש קדשים: אל גבול הלוים. אצל רצועות הלוים:: )יג( והלוים לעומת גבול הכהנים. אצל רצועות הכהנים כמדת הכהנים כנגד כל ארכה: כל אורך. כל הרצועות אורכן כ”ה אל: (יד) ולא ימר. ולא יחליפם בקרקע אחר)
החלק הצפוני של רצועת הקודש, באורך עשרת אלפים קנים, הינו של הכהנים ובמרכזו ניצב המקדש. רש”י מבאר כי ממזרח למקדש קיים שטח באורך 12,250 קנים וכן ממערב למקדש. דהיינו: שטח הכהנים סובב את המקדש מכל צדדיו (ראה תרשים)
כל השטח עליו דובר בפסוק הקודם שייך לכהנים מבני צדוק, זאת מכח זכותם המבוארת בפסוק.
רש”י מבאר כי כל רצועת הקודש הינה בבחינת תרומה, שכן היא מופרשת לכהנים. הרצועה עליה דובר בפסוק י’ לעיל, באורך עשרת אלפים קנים, נקראת בשם ‘קדש קדשים’. חלקה התחתון של רצועת הקודש משמש ללוים, כמבואר בפסוק הבא.
תחום הלוים גובל בתחום הכהנים, והוא באותו הגודל (ראה תרשים).
בפסוקנו מבואר כי את קרקעות רצועת הקודש לא ניתן להמיר או להחליף.
טו וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב, עַל-פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף חֹל הוּא לָעִיר, לְמוֹשָׁב וּלְמִגְרָשׁ; וְהָיְתָה הָעִיר, בְּתוֹכהֹ. טז וְאֵלֶּה, מִדּוֹתֶיה פְּאַת צָפוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, וּפְאַת-נֶגֶב חֲמֵשׁ (חמש) מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים; וּמִפְּאַת קָדִים, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, וּפְאַת-יָמָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים. יז וְהָיָה מִגְרָשׁ, לָעִיר צָפוֹנָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם, וְנֶגְבָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וְקָדִימָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם, וְיָמָּה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. יח וְהַנּוֹתָר בָּאֹרֶךְ לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָדִימָה וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יָמָּה, וְהָיָה, לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וְהָיְתָה תְבוּאָתהֹ לְלֶחֶם, לְעֹבְדֵי הָעִיר. יט וְהָעֹבֵד, הָעִיר יַעַבְדוּהוּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כ כָלּ- הַתְּרוּמָה, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף: רְבִיעִית, תָּרִימוּ אֶת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, אֶל-אֲחֻזַּת, הָעִיר.
(טו) וחמשת אלפים הנותר ברוחב. רצועות התרומה הגדולה שהיתה כ”ה אלפי’ רחב ואורך כאחת החלקי’ מפאת קדים עד פאת ים וממנ’ חזר ותרם שתי רצועות באמצעיתה אורך כ”ה אלף ורחבן כ’ אלף ועדיין נשאר ברחבה חמשת אלפים אותם חמשת אלפים רוחב יהיו למושב העיר ארכן על פני אורך כ”ה אלף של תרומת הלוים: חול הוא. ואינן קודש כתרומת אותה רצועה של הכהנים והלוים חול הוא אצלם ויהיו לעיר למושב ישראל ולמגרש סביב העיר: בתוכה. באמצע אותה רצועה: (טז) ואלה מדותיה. של עיר: פאת צפון וגו’. מרובעת ארבעת אלפים וחמש מאות קנים על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים נשארו ברוחב חמש מאות הם יהיה להם למגרש מאתים וחמשים לצפון מאתים וחמשים קנים לדרום כמו שאמור במקר’ שלמטה וכן למזרח ומערב הרי חמשת אלפים על חמשת אלפים באמצע הרצועה הרי כל רחבה ממולא ובאורך הרצועה הזאת השלישית נשארו י’ אלפים למזרח וי’ אלפים למערב עליה’ הוא מפרש ואומר והנותר באורך לעומת תרומת הקדש י’ אלפים קדימה וי’ אלפים ימה: והיה מגרש לעיר. כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתים ולא שד: (יח) והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר. הם הגבעונים הנתונים חוטבי עצים ושואבי מים כן שמעתי משמו של רבי מנחם זצ”ל לעובדי העיר אישארבנ”ט בלע”ז: והיה מגרש לעיר. כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתי’ ולא שדה: (יט) יעבדוהו מכל שבטי ישראל. שנתנו להם זה חלק בארץ: (כ) כל התרומה. המקודשת המותרמת מתוך התרומה הגדולה כ”ה אלפים קנים על כ”ה אלפים קנים: רביעית. מרובעת אל תרומת הקדש לכהנים וללוים ואל אחוזת העיר: אחוזת. פורפרי”ש בלע”:
בחלקה הדרומי של רצועת הקודש ממוקמת רצועה שאורכה חמשת אלפים קנים (מצפון לדרום), והיא מיועדת למושב העיר ירושלים. חלק זה של רצועת הקודש הינו חול, ומיועד למושב הישראלים בעיר. ראה בפסוקים הבאים את חלוקת השטח הנדון.
העיר עצמה ניצבת באמצע שטח החולין, וגודלה 4,500 על 4,500 קנים. סביב לעיר קיימת רצועה ברוחב 250 קנים, המקיפה את
העיר מכל צדדיה. ממזרח וממערב לשטח מגרש העיר קיים שטח של עשרת אלפים קנים. שימושו של שטח זה הינו לעובדי העיר, כמבואר בפסוקים הבאים.
השטח בן 250 קנים, הסובב את העיר, נקרא בשם מגרש שמשמעותו היא שטח ריק.
השטח הן ממזרח והן ממערב לעיר, באורך עשרת אלפים קנים, מיועד לדברי רש”י לעובדי העיר הגבעונים המשמשים כחוטבי עצים ושואבי מים226.
לפי המבואר בפסוק לכאורה עובדי העיר הינם מכל שבטי ישראל, אולם לכאורה אין זה תואם לפירושו של רש”י לפסוק הקודם.
החלק המרובע של עשרים וחמש אלף על עשרים
וחמש אלף קנים הינו ‘תרומת הקודש’ מתוך רצועת
הקודש. דינו של יתר השטח, ממזרח וממערב,
מבואר בפסוק הבא.
כא וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת-הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף תְּרוּמָה, עַד גְּבוּל קָדִימָה, וְיָמָּה עַל-פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף עַל גְּבוּל יָמָּה, לְעֻמַּת חֲלָקִים לַנָּשִׂיא; וְהָיְתָה תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּתוֹכהֹ. כב וּמֵאֲחֻזַּת הַלְוִיִּם וּמֵאֲחֻזַּת הָעִיר, בְּתוֹךְ אֲשֶׁר לַנָּשִׂיא יִהְיֶה: בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה, וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִן לַנָּשִׂיא, יִהְיֶה. כג וְיֶתֶר, הַשְּׁבָטִים: מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה, בִּנְיָמִן אֶחָד. כד וְעַל גְּבוּל בִּנְיָמִן, מִפְּאַת קָדִימָה עַד פְּאַת יָמָּה שִׁמְעוֹן אֶחָד. כה וְעַל גְּבוּל שִׁמְעוֹן, מִפְּאַת קָדִימָה עַד-פְּאַת-יָמָּה יִשָּׂשכָר אֶחָד. כו וְעַל גְּבוּל יִשָּׂשכָר, מִפְּאַת קָדִימָה עַד-פְּאַת-יָמָּה זְבוּלֻן אֶחָד. כז וְעַל גְּבוּל זְבוּלֻן, מִפְּאַת קָדִמָה עַד-פְּאַת יָמָּה גָּד אֶחָד. כח וְעַל גְּבוּל גָּד, אֶל פְּאַת נֶגֶב תֵּימָנָה: וְהָיָה גְבוּל מִתָּמָר, מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, נַחֲלָה, עַל-הַיָּם הַגָּדולֹ. כט זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה, לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וְאֵלֶּה, מַחְלְקוֹתָם נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה. ל וְאֵלֶּה, תּוֹצְאֹת הָעִיר: מִפְּאַת צָפוֹן, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה. לא ושְַעֲׁר יֵ הָעִיר, עַל-שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה, צָפוֹנָה שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד, שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד, שַׁעַר לֵוִי, אֶחָד. לב וְאֶל פְּאַת קָדִימָה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, וּשְׁעָרִים, שְׁלֹשָׁה וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד, שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד, שַׁעַר דָּן, אֶחָד. לג וּפְאַת נֶגְבָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה, וּשְׁעָרִים, שְׁלֹשָׁה שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד, שַׁעַר יִשָּׂשכָר אֶחָד, שַׁעַר זְבוּלֻן, אֶחָד. לד פְּאַת יָמָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, שַׁעֲרֵיהֶם, שְׁלֹשָׁה שַׁעַר גָּד אֶחָד, שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד, שַׁעַר נַפְתָּלִי, אֶחָד. לה סָבִיב, שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף; וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם, יְהוָה שָׁמָּה.
(כא) והנותר לנשיא וגו’. והנותר בארך התרומה הגדולה: מזה ומזה. למזרח ולמערב של תרומת הקודש ולאחוזת העיר: אל פני חמשה ועשרים אלף. על רוחב כ”ה אלפים תרומה עד גבול קדימ’ של א”י וגו’: וימה על פני וגו’. וכן למערב על פני שלשת הרצועות של כהנים ולוים אחוזת העיר ברחב כ”ה אלפי’: על גבול ימה. כמו עד גבול ימה עד אוקיינוס: לעומת חלקים. כנגד ארך חלקי השבטים: לנשיא. יהיה: והיתה תרומת הקודש. היא רצועות הכהנים: ומקדש הבית בתוכה. הכל באמצע נחלת הנשיא. (כב) ומאחוזת הלוים ומאחוזת העיר. גם הוא בתוך אשר לנשיא יהיה: בין גבול יהודה ובין גבול בנימין. כל רחב הרצועה אשר בין שני השבטים האלה יהודה מצפון ובנימין מן הדרום יהיה לנשיא והיא הרצועה שהותרמה ראשון רחב כ”ה אלפים באורך אחר חלקי השבטים: (כג) ויתר השבטים. יטלו בדרומה של אותה רצועה בנימין אצלה ואצלו שמעון ואצלו יששכר ואצלו זבולן ואצלו גד נמצא גד במצר דרומי של ארץ ישראל: (כח) וועל גבול גד. מצר דרומי שלו: מתמר מי מריבת קדש נחלה. מיריחו עיר התמרים במקצוע המזרח ובא למערב למי מריבת קדש ובא והולך עד נחל מצרים השופך לים הגדול במקצוע דרומית מערבית: (ל) תוצאות העיר. שעריה לד’ רוחותיה: מדה. הוא קנה המדה חמש מאות וארבעת אלפים קנים: (לה) סביב שמונה עשר אלף. היקף עיר י”ח אלף קנים כך עולה חשבון ריבועה: ושם העיר מיום ה’ שמה. ת”י ושמא דקרתא דמתפרש מיומא די ישרי ה’ שכינתיה תמן כלומר לא יקרא לה שם אחר אלא שם הראשון שהיה לה מיום שעקד אברהם את יצחק בו שם שקרא לו יראה והיא היה שמה שלם הרי ירושלים ויש עוד לפתור ושם העיר יהיה לעתיד מיום בניינה ולהלן יקראו לה ה’ שמה סליק ספר יחזקא:
שטח רצועת הקודש ממזרח וממערב לשטח הכהנים והלוים הינו ‘חלק הנשיא’. שטח זה מגיע במערב עד לים ובמזרח עד לגבול הנחלות. תחום המקדש נמצא באמצע ‘נחלת הנשיא’ (ראה תרשים). בפסוק זה מתייחס הכתוב לשטח של תרומת הקודש ואחוזת העיר. ההמשך – בפסוק הבא.
גם ממזרח וממערב לשטח נחלת הלוים השטח הינו שטח נחלת הנשיא – זאת בהמשך למבואר בפסוק הקודם. כמו כן מבואר בפסוק שכל שטח זה תחום בין נחלת בנימין לנחלת יהודה.
בפסוקים אלו מבואר אופן חלוקת יתר נחלות הארץ. זהו סדר השבטים, מצפון לדרום, תחת נחלת ‘רצועת הקודש’: בנימין, שמעון, יששכר, זבולון, גד. פסוק כ”ח חוזר פעם נוספת על התיחום המזרחי והדרומי של גבולה של ארץ ישראל 227: מיריחו ועד לנחל מצרים הנשפך לים סוף (ראה תרשים).
בפסוקים אלו מבוארים שערי העיר ירושלים, הנקראים בפסוק ל’ בשם ‘תוצאות העיר’.
בכל צד של העיר נמצאים שלושה שערים: בצפון – שער ראובן, שער יהודה ושער לוי. במזרח – שער יוסף, שער בנימין ושער דן. בדרום – שער שמעון, שער יששכר ושער זבולון. במערב – שער גד, שער אשר ושער נפתלי. הפסוק החותם את נבואת יחזקאל בנושא המקדש העתיד לבא מבאר את היקף העיר, שהינו שמונה עשר אלף קנים. והחתימה היא: “וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ד’ שָׁמָּה”. מבאר רש”י כי שמה המקורי של ירושלים הינו צרוף של שמה מאז מעמד העקדה, ‘יראה’, ושמה הידוע כ’שלם’. חיבורם יחדיו נותן את ‘ירושלים’. אפשרות נוספת: לעתיד תקרא ירושלים בשם ‘ד’ שמה’, שכן היא מקום השראת השכינה. נקודה הטעונה בירור הינה העובדה שלפי משמעות הפסוקים דלעיל לעתיד לבא ירושלים העיר תהא מרוחקת מן המקדש. דבר זה אינו תואם את דברי חז”ל לגבי שלושת מדרגות הקדושה של מחנות ישראל, לויה ושכינה הקיימות בירושלים.יתכן לומר כי יש חילוק בין העיר המיועדת לצרכי החולין לבין ירושלים שבה קיימת השראת השכינה228.
226 יש לעיין האם הכוונה לגבעונים שהיו קיימים בתקופת נחלת הארץ או לעובדים שמהות תפקידם מקבילה לגבעונים.
227 כאמור במ”ז, כ’.
228 ראה בספר ‘אור אליהו’ על באור הגר”א לנבואת יחזקאל עמ’ קל”ב הערה 3.
