עזרה בבנייה, שתף מאמר זה
ד וְהָעֹלָה, אֲשֶׁר-יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַיהוָה: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם–וְאַיִל תָּמִים. ה וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל, וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. ו וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ, פַּר בֶּן-בָּקָר
תְּמִימִם; וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל, תְּמִימִם יִהְיוּ.
(ד) ביום השבת ששה כבשים. לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים )במדבר כח( וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י”ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש: (ה) מתת ידו. לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו: (ו) וביום החדש פר בן בקר תמימים. מקרא זה דרשו רבותינו במנחות פר מה למדנו לפי שנאמר בתורה (שם) ובראשי חדשיכם פרים בני בקר שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד לכך נאמר פר וששת כבשים מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו מצאתי
כיוון שהנאמר בפסוקנו אינו ברור, שהרי התורה ציותה להקריב בשבת שני כבשים בלבד, מבאר רש”י כי בפסוקנו מדובר על יום טוב שבו מקריבים כמוספים שבעה כבשים ושני אילים. לדעת רש”י פסוקנו מלמד כי בדיעבד ניתן להקריב גם שישה כבשים ואיל אחד.
מנחת האיל מבוארת, בשיעור של איפה. הרד”ק מדייק מהנאמר לגבי הכבשים “מנחה מתת ידו” כי מנחה זו שיעורה כפי השגת ידו. לדעת המלבי”ם שיעור המנחה של הכבש הוא שישית האיפה, כנאמר לעיל 206.
לדעת רד”ק, כשיטתו בפרקנו, זהו חלק ממערכת הקרבנות שיתחדשו לעתיד לבא. המלבי”ם, לשיטתו, מבאר כי אילו הם קרבנות חנוכת הבית שיקרבו במהלך ק”ץ ימי חנוכת הבית.
גם הקרבנות המופיעים בפסוקנו הם חידוש. רש”י, כדרכו לעיל, מזכיר את דברי הגמרא במנחות207 לפיהם אינו מחוייב בראש חודש להביא את כל
שיעור העולות. הרד”ק מביא שיש המפרשים ש’תמימים’ נאמר על הפר ועל אימו, שעל שניהם להיות תמימים.
206 מ”ה, י”ג.
207 מ”ה, א’.
