עזרה בבנייה, שתף מאמר זה
יב וְכִי-יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים, נְדָבָה לַיהוָה, וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים, וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; וְיָצָא וְסָגַר אֶת-הַשַּׁעַר, אַחֲרֵי צֵאתו.ֹ יג וְכֶבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ תָּמִים, תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם לַיהוָה: בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, תַּעֲשֶׂה אֹתו.ֹ יד ומּנִחְָה תַעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, שִׁשִּׁית הָאֵיפָה, וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין, לָרֹס אֶת-הַסֹּלֶת: מִנְחָה, לַיהוָה חֻקּוֹת עוֹלָם, תָּמִיד. ועשו (יַעֲשׂוּ) אֶת-הַכֶּבֶשׂ וְאֶת-הַמִּנְחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶן, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: עוֹלַת, תָּמִיד.
(יב) וכי יעשה הנשיא נדבה. בששת ימי המעשה: ופתח לו את השער וגו’. לא נכנס בו להיכל אלא עומד שם והכהנים יעשו את עולתו ואת שלמיו והשתחוה ויצא שנאמר כאשר עשה ביום השבת ומה אומר ביום (השבת כאן) ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו וגו’: אחרי צאתו. ואינו אומר כאן והשער לא יסגר עד הערב כמ”ש ביום השבת שביום השבת הוא אומר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא לפיכך מניחו פתוח אבל בחול אין דרכם לבא להשתחות שכל אחד עסוק במלאכתו לפיכך וסגר את השער אחרי צאתו: (יג) וכבש בן שנתו. עולת התמיד: (יד) ששית האיפה. ירושלמית שהיא חומש של מדברית והן ב’ עשרונים הא’ למנחת התמיד וא’ לחביתין ואף על פי שחביתין קריבין לחצאין מביא הוא בבקר עשרון שלם וחוצהו כמו ששנינו במנחות: לרוס את הסולת. אילפר”יסיר בלע”ז ל”א אימ”לליר בלע”ז לרוס את הסולת לכתת ולבלול בו את הסלת לשון רסיס כמו (עמוס ו) והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס
בששת ימי המעשה בעת שהכהנים יקריבו את קורבנו של הנשיא הוא נכנס אל השער הסגור שבאולם, אותו פותחים לצורך השתחוויתו. בשונה מיום השבת, בו גם עם הארץ משתחווים ולכן השער פתוח כל היום, בימי בחולין השער נסגר לאחר שהנשיא משתחווה.
פסוק זה עוסק בקרבן התמיד: הרד”ק מעיר כי המנחה (המפורטת בפסוק הבא) אינה כמבואר בתורה. כמו כן עניינו של קרבן התמיד של בין הערביים לא נזכר, ומכאן שלעתיד לבא יקריבו רק את קרבן תמיד של שחר. לדעת המלבי”ם פסוק זה (כיתר הפרשה לשיטתו) עוסק בקרבן חנוכת הבית הקרב בימי החולין בבוקר. הוא קרב בנוסף לקרבן התמיד.
לשיטת רש”י פסוקנו עוסק במנחה אותה יקריבו עם קרבן התמיד, ששיעורה הוא שישית האיפה. שיעור זה זהה לשני עשרונים,
אחד עבור מנחת התמיד והשני עבור מנחת חביתין (מנחת הכהן הגדול). לשיטת המלבי”ם בימי חנוכת הבית שיעור המנחה הוא שישית האיפה, כמפורט לעיל, ושיעור השמן שלישית ההין. אמנם השיעור היה צריך להיות שישית אולם ריככו את המנחה בהרבה שמן.
לדעת המלבי”ם פסוק זה מתאר את קרבן התמיד, אשר לשיטתו קרב בנוסף על קרבנות חנוכת הבית.
