פרק ג’ של הרמח”ל

בין האולם והמזבח, האולם ובית החליפות

במסכת מידות101 מבואר כי המרחק מהמזבח לאולם הינו כ”ב אמה, אולם בבית שלישי מרחק זה גדל שכן אורך העזרה גדול יותר, והוא ל”ד אמות (ראה לעיל עמוד 96).
גם י”ב המעלות הנמצאות בפתח האולם מתוארות שם במסכת מידות. הרמח”ל לא מתייחס למבנה המדרגות, אולם זו מחלוקת בראשונים: לשיטת הרמב”ם כל מדרגה אורכה אמה, וכלל המדרגות אורכן י”ב אמות. לשיטת הברטנורא, התפארת ישראל ועוד המדרגות תופסות עד כ”א אמה. עובי קיר האולם, וגודל האולם, מתוארים בנבואת יחזקאל102: חמש אמות עובי הקיר וי”א אמות רוחב האולם. זה היה הגודל גם בימי הבית השני. כך נאמר בפסוק103: “אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו”.
גודל האולם מצפון לדרום (המכונה בפסוק בשם ‘אורך’, שכן הוא הארוך יותר) עשרים אמה (כמו בבית שני) ואילו גודלו ממזרח למערב (הנקרא בפסוק בשם ‘רוחב’) הינו י”א אמות104.
בית החליפות שימש בבית שני כמקום גניזת סכיני השחיטה. לדעת רש”י105 בית החליפות בלט משני צידי האולם, ט”ו אמות לצפון וט”ו לדרום – כפי שהיה בימי הבית השני. כך סובר גם הרמח”ל. רוחב כותלם (בצידי הצפון והדרום) הינו עשר אמות, חמש אמות מכל צד.

מבנה ההיכל והפתח

מבנה ההיכל הינו כמבואר במסכת מידות106, עם שינויים המתוארים בנבואת יחזקאל107.
מבנה ההיכל לאורכו (ממזרח למערב) הוא: כותל ההיכל – 6 אמות, אורך ההיכל – 40 אמה. רוחב הבית (הפנימי) – 20 אמה.
רוחב הפתח עשר אמות108, כשם שהיה בבית שני109. בבית שני מבואר שם כי גובה השערים היה עשרים אמות, אולם הדבר לא מתואר בנבואת יחזקאל.

לגבי מזוזת פתח ההיכל נאמר בנבואת יחזקאל110: “הַהֵיכָל מְזוּזַת רְבֻעָה”. רש”י מביא שני באורים לנאמר: הראשון הוא על-פי הנאמר בספר מלכים א’111 לגבי בניין שלמה, כשהכוונה שם היא שלפתח ההיכל היו שתי מזוזות, מפתן למטה ומשקוף למעלה112. דעתו של רש”י היא שמזוזות הפתח היו מרובעות (ולא עגולות) 113. לכאורה משמע שזו
גם דעת הרמח”ל בבאורו כאן114.
לפתח ההיכל היה זוג כפול של דלתות, הפונות כלפי פנים וכלפי חוץ116. רש”י מדייק שם כי הדלתות היו מקופלות אל תוך הפתח באמצעות פרקים, כך שאורך כל חלק של הדלת הינו שתיים וחצי אמות. זו גם שיטתו של רבי יהודה במסכת מידות117.

הפשפשים בפתח ההיכל

פתח ההיכל נקרא במשנה117 בשם ‘השער הגדול’. לצד השער היו שני שני פישפשין, שהינם שערים קטנים118.
לפישפש הדרומי לא נכנסו, גם בבית שני. אולם בבית שלישי נאמר בפסוק119: “וַיֹּאמֶר אֵלַי ד’ הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִֹהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ד’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ד’ מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא”. מכאן מבאר רבנו כי הכהן הגדול יוכל להכנס דרכו כדי לאכול מן הקדשים. הרמח”ל מוסיף כי בבית שני נכנסו דרך הפשפש הצפוני מדי בוקר לתוך התא, וממנו אל ההיכל לשם פתיחת דלתות ההיכל מבפנים120. זהו זמן שחיטת קרבן תמיד של שחר.

מבנה קירות פנים האולם וההיכל

מבואר במשנה121 כי היו קורות שתמכו את קירות האולם וההיכל. גירסת הרמח”ל הינה כגירסת הרמב”ם122 שלא יבעטו הכתלים של האולם זה בזה )דהיינו: שלא יתמוטטו(. רש”י גרס “שלא יבעט” – כותלו של אולם. כך נאמר בפסוקים123: “הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב וְהָאָרֶץ עַד הַחַלֹּונוֹת וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת: עַל מֵעַל הַפֶּתַח וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְלַחוּץ וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן מִדּוֹת: וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב: מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל הַפֶּתַח הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם וְקִיר הַֹהֵיֹֹכָֹלֹ”. לפי המבואר בפסוקים במזוזת הפתחים ישנן קורות מעץ ארז הנמצאות בסף הפתח הפנימי, משני צידיו.
לדברי רש”י מדובר בפסוק על חיפוי העץ של פנים ההיכל. מהקרקע ועד החלונות היה חיפוי מעץ, זאת לשם ציפוי זהב. אמנם בנבואת יחזקאל לא הוזכר שקירות ההיכל היו מצופים בזהב, אולם כך מבואר במסכת מידות124: “כל הבית טוח בזהב”. לשיטת רש”י גם החלונות היו מצופים בעץ, כנאמר בפסוק “והחלונות מכוסות”. על גבי קירות ההיכל וקדש הקדשים היו פיתוחים של כרובים ודקלים, כפי שהיה בבניין המלך שלמה125. לכל כרוב יש שתי פנים: פני כפיר ופני אדם, הפונים לשני צדדים שונים. בין כרוב לכרוב קיים פיתוח של דקל, כך שמצד אחד פונים אליו פני כרוב ומהצד השני פני אדם, כנאמר שם126: “וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב”.

הכלים שבהיכל

לדברי חז”ל127 המנורה עמדה בצידו הדרומי של ההיכל, משוכה שתיים וחצי אמות מקיר ההיכל, והשולחן עמדכנגדה בצידו הצפוני של ההיכל באותו מרחק מן הקיר. אולם הרמב”ם128 לא מזכיר את נושא המרחק מקיר ההיכל, ומשמע מכך שמרחק זה אינו מעכב. מכך שהרמח”ל לא הזכיר מרחק זה משמע שגם לדעתו אין זה מעכב. המנורה והשולחן ישארו באותו מבנה כפי שהיו במשכן ובבית הראשון והשני. גובהו של השולחן המוזכר בתורה הינו אמה וחצי. אולם בנבואת יחזקאל נאמר129: “הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ד'”. אמנם פסוקנו פותח בעניינו של המזבח, אולם הוא מסיים בעניינו של השולחן. רש”י מצטט את דברי התרגום יונתן ומבאר כי הפסוק עוסק בשולחן לחם הפנים, הנקרא בשם ‘מזבח’, שכן בזמן הזה (זמן החורבן) הוא מכפר כמו המזבח130. אי לכך גובהו של השולחן בבית שלישי הינו שלוש אמות, לעומת אמה וחצי במשכן ובבית ראשון ושני. מידות אורכו ורוחבו אינן משתנות: שתי אמות על אמה. לדברי הגמרא131 המזבח עמד מזרחית למנורה ולשולחן, אולם בבריתא דמלאכת המשכן132 נאמר שהוא עמד באמצע ההיכל, וזו דעת הרמח”ל. האתיקים, הנזכרים בדברי רבנו, מתוארים בפסוקים כך133: “וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ וּמִפּוֹ מֵאָה אַמָּה: הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב וְהָאָרֶץ עַד הַחַלֹּונוֹת וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת”. בבאור המילה ‘אתיקיה’, אשר בפסוק הראשון, נוקט רש”י בשיטתו של ה’תרגום יונתן’, שהכוונה לזויות הבית, שהן פינות ‘בית החליפות’ הבולטות מעבר למבנה ההיכל. אולם בסיום באורו לפסוק השני אומר רש”י כי לא ברור לו מה הם ‘אתיקים’, לגביהם הוא פירש לעיל שהם זויות בית החליפות. יתכן לומר שלדעת רש”י ישנם שני סוגי ‘אתיקים’: כשהסוג השני הינם עמודים מרובעים הבולטים בחומה לשם חיזוק המבנה134. לדעת רש”י135 הן בהיכל הפנימי, שהוא קדש הקדשים, הן באולמי החצר הפנימית]קלו[ והן בהיכל היו סיפים, שהינם מזוזות, וכן חלונות אטומים – צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, וכן אתיקים. הרמח”ל מדגיש כי האתיקים והחלונות היו באותו מבנה בכל חלקי הבית.

101 ג’, ו’.
102 מ’, מ”ח-מ”ט.
103 מ’, מ”ט.
104 כך היה גם הרוחב בבית שני. אולם בבית ראשון הרוחב היה עשר אמות. זו אחת מהתוספות שהוסיפו אוצר הבית השלישי משכני עליון לרבנו הרמח”ל בבית שני ושנלמדו מבית שלישי.
105 מ”א, י”ד.
106 ד’, ו’-ז’.
107 מ”א, א’.
108 מ”א, ב’.
109 מידות ד’, א’.
110 מ”א, כ”א.
111 ו’, ל”ג.
112 רש”י הביא שיטה זו בבאורו למלכים א’, ודחה פירוש זה.
113 כך גם בתרגום יונתן. ראה רד”ק ומצודות.
114 ראה בבאורנו לעיל לפסוק מ”א, כ”א שיטות נוספות בנדון.
115 מ”א, כ”ד.
116 ד’, א’.
117 תמיד ג’, ז”, מידות ד’, ב’. בתוספות יו”ט שם מסביר כי זה על-שם גודל קדושת העזרה.
118 מ”ד, ב’. וכן במידות ד’, ב’.
119 מ”ד, ב’.
120 תמיד ג’, ז’.
121 מידות ד’, ה’.
122 הלכות בית הבחירה ד’, ה’.
123 מ”א, ט”ז-כ’
124 פרק ד’ משנה א’.
125 הרד”ק.
126 מ”א, י”ח-י”ט.
127 יומא ל”ג, ב’.
128 הלכות בית הבחירה א’, ז’.
129 מ”א, כ”ב.
130 ראה ברכות נ”ה, א’.
131 יומא ל”ג, ב’
132 פרק ד’.
132 מ”א, ט”ו-ט”ז.
133 ראה באור הפסוק בבאורי הפסוקים לעיל.
134 בבאורו לפסוקים הנ”ל.
135 הנמצאים בקירות חומת העזרה הפנימית.