מבנה לשכות החצר ותפקידן

בפרק מ”א המלאך הוליך את הנביא בתוככי ההיכל, ואילו בפרקנו הוציאו המלאך מן העזרה הפנימית אל העזרה החיצונית דרך השער הצפוני של העזרה (שהוא המשמש לצורך שחיטת קרבנות קדשי הקדשים) והוליכו ללשכת החצר הצפונית.
רש”י מבאר כי לשכות החצר מובדלות מן התאים שבפתח החצר הפנימית מרחק של עשרים אמה. אל הלשכות הללו ניתן להגיע רק דרך החצר החיצונה (ראה בתרשים).

בפסוק מתואר אויר החלל שבין אחת מלשכות החצר לבין חומת העזרה. פסוק זה קשה, שכן לקמן יתאר הנביא את גדול הלשכות. אלא שלדעת הפרשנים כיוון שאורך כל לשכה הינו מאה אמה ורוחבה חמישים הרי שאויר החלל שלפני כל לשכה הינו מאה אמה (כאורך הבית) והמרחק מכותל העזרה חמישים אמה.

ג נֶגֶד הָעֶשְׂרִים אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיקבשַּׁלְּשִׁ יִם .

נגד העשרים אשר לחצר הפנימי – המרווח שבין חומת העזרה הפנימית ללשכות החצר הינו עשרים אמה153.
ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה – לשכות החצר מקבילות לחומת העזרה החיצונית שעליה קיימת ריצפה ועליה לשכות154.

ואתיק על פני אתיק – לדברי רש”י כוונת הפסוק לא ברורה. אולם בתוספת אשר בסוף באורו של רש”י לפסוק זה נאמר כי ‘אתיק’ הוא עמוד155 וכי הכוונה בפסוקנו היא שלשכות החצר היו בנויות משלוש קומות באופן מדורג, כך שהקומה השלישית היתה צרה יותר מאשר הקומות הראשונה והשניה156. לעניין ה’אתיקים’ מבואר שם בדברי רש”י כי הכוונה היא שעמודי התמך של הקומה העליונה נמצאים בעובי הקיר שלהן ובולטים כלפי חוץ.

בשלישים – רש”י לומד מדברי התרגום יונתן כי ללשכות היו שלוש קומות, כל אחת צרה יותר מזו שתחתיה. רש”י מתקשה בהבנת לשון הפסוקים, בעיקר את המופיע בפסוק ה’ לקמן (ראה שם). ראה לעיל באורנו לקטע הקודם את התוספת לדבריו.
בעל ‘זבד טוב’ סובר שהלשכות היו מדורגות כך שהקומה התחתונה היתה הרחבה ביותר והקומות השניה והשלישית נעשות צרות יותר (כך עיצבנו בדגם שבנינו).

ד וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן.
ה וְהַלְּשָׁכותֹ הָעֶלְיוֹנתֹ קְצֻרותֹ כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָה מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכֹנוֹת בִּנְיָן.

כדי להבהיר את דברי רש”י נסקור את מבנה העזרה, בהקשר ללשכות, אל מול תרשים העזרה. בין חומת העזרה הצפונית לבין הלשכה הצפונית יש מרווח של חמישים אמה, וכמו כן הלשכה עצמה רוחבה )מצפון לדרום( חמישים אמה. שטח זה מקביל לשטח הפנוי של העזרה החיצונה עד לשטח העזרה הפנימית. לפי תחשיב זה לא יהא כלל רווח בין לשכת החצר לבין בית החליפות, ומכאן שלא ניתן לעבור מן החצר החיצונה למרווח עשרים האמה שבין ההיכל לבין לשכת החצר (ראה בתרשים). מרווח זה בן עשרים האמות מחולק לשניים: 15 אמות כנגד בית החליפות ו 5- אמות מרווח מדופן בית החליפות הצפוני ללשכה הצפונית. יוצא שהכותל הצפוני של העזרה מגיע עד הלשכה עצמה, ואין מרווח למעבר מהעזרה החיצונה לעבר המרווח שבין הלשכה לתאים.
הפתרון הוא בכך שבקצה הכותל הצפוני של העזרה הפנימית, )בכיוון צפון( ישנו שקע בגודל של אמה על אמה המאפשר רצועה צרה של מעבר )ראה בתרשים הנילווה(. מכאן מובן הלשון בפסוקנו: בקצה עשר האמות של רוחב בית החליפות ישנו מרווח של אמה באמצעותו ניתן להלך מהעזרה החיצונה אל הרווח שבין ההיכל ללשכה. עמלשון פסוקנו מבואר כי פתח לשכת החצר הינו לכוון צפון.

לפי פשט הפסוקים, כפי שבארנו בפסוקים הקודמים, לשכות החצר בנויות בשלוש קומות, והלשכות העליונות (בקומה השלישית) צרות יותר.
אולם לרש”י לא נוח עם פירוש זה, והוא כותב: “לא הבנתי בהם כלל”. ראה פירושו לעיל לפסוק ג’ בו הוא מבאר את סיבת הקושי, שכן בפסוקנו נאמר “כי יוכלו אתיקים” במובן של ‘יאכלו’, כלומר: העמודים אוכלים משטח הלשכות. אולם לדעת רש”י שם לא ברור כיצד ה’אתיקים’ (העמודים) אוכלים מן הקומה העליונה אולם לא מן התחתונה והתיכונה.

גם הרד”ק נדחק בבאור העניין, ומנסה לבאר כי הכתלים היו “עשויים כמין כיפה, שאוירם הולך ומצר למעלה”. כלומר: כתלי הלשכות התחתונות והתיכונות היו בצורת קשת, ולכן היו רחבים יותר מהלשכות העליונות157. עם זאת הוא כותב בהמשך באורו: “פרשה זו עתיד אליהו לדרשה”.

הרמח”ל158 מבאר זאת כך: “ושלושה דיוטאות (קומות) זו למעלה מזו, וג’ עמודים נכנסים בתוך עביו של כותל: אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע. ובולטים לשני הצדדים, ושלושה בכותל שכנגדם, שנאמר “אתיק אל פני אתיק בשלישים”, ועליהם נסמכים כתליהם של עליונות שלא יכבידו. נמצא העליונות קצרות מן התחתונות”. לכאורה יש לבאר לפי דבריו כי בשתי הקומות התחתונות יש עמודים הבולטים כלפי חוץ, שלושה בכל כותל. על עמודי תמך אילו נשענו הלשכות העליונות, ולכן הן היו צרות יותר159.

לתוספות יו”ט באור מעניין בנדון160. לדעתו הלשכות העליונות הן שתי הלשכות המערביות, שהיו במעלה ההר, ולכן הן גבוהות יותר. זו גם דעת הרד”ק161.
גם לדעת התוספות יו”ט הלשכות הללו היו בנות שלוש קומות, והאתיקים מיעטו מגודל הלשכות התחתונות, ורק הלשכה העליונה לא היו בה אתיקים כיוון שהיא לא נצרכה לעמודי תמך.

ו כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ. ז וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ לְעֻמַּת הַלְּשָׁכוֹת דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִצוֹנָה אֶל פְּנֵי הַלְּשָׁכוֹת אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה. ח כִּי אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה חֲמִשִּׁים אַמָּה וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה.

לפי באור רש”י לפסוק הקודם (וכן לפסוק ג’ לעיל) פסוק זה הינו המשך הבאור של מבנה קומות הלשכות, שלדעת רש”י אינו ברור. הרד”ק מוצא בפסוק זה סיוע לבאורו בפסוק הקודם לפיו הכתלים היו בצורת קשתות, שכן בפסוקנו מבואר שהקומה העליונה לא נשענה על עמודים אלא על הכתלים.

לפי באורו של רש”י הגדר עליה מדובר בפסוקנו הינה הכותל המזרחי של לשכת החצר, והוא מפריד בין הלשכה לבין החצר המזרחית. מרבית המפרשים הלכו בעקבות רש”י בעניין זה162. אורכו הוא חמישים אמה, לעומת אורך הכתל שממזרח למערב שהינו בן מאה אמה.

התוספות יו”ט163 מוסיף כי אורך זה תקף גם לגבי הלשכות המערביות, ולא רק לגבי המזרחיות. אולם, לדעתו,הבדל אחד קיים בין לשכות החצר המזרחיות והמערביות. הלשכות שבמערב אורכן )מצפון לדרום( הינו חמישים ואחת אמה, ולא חמישים אמה164 (ראה תרשים).

לר”י חיון שיטה מיוחדת בנדון. לדעתו מדובר בגדר של ממש, המפרידה בין מבנה הלשכה לבין החצר165. בבאורו הוא גם מתאר את המבנה הפנימי של הלשכה. למלבי”ם אף הוא שיטה מיוחדת בנדון, ראה לקמן בפרק העוסק בשיטת המלבי”ם.

לשיטת רש”י אורך הלשכה מצפון לדרום הינו חמישים אמה ואילו ממזרח למערב מאה אמה. לכאורה כך משמע בפסוק, בו נאמר כי אורך הלשכות בחצר החיצונה הינו חמישים אמה בעוד שאורך הלשכות אשר על פני ההיכל (לאורך ההיכל) הינו מאה אמה. מכיוון שלשכות החצר המערביות מקבילות באורכן לאורך ההיכל הרי שהן צמודות לחומת העזרה הפנימית (ראה תרשים). זאת בשונה מהלשכות המזרחיות לגביהן מבואר לקמן166 שיש מהן מעבר לעזרה הפנימית.
אולם לדעת הרד”ק גודל הלשכות הינו חמישים על חמישים אמה. הוא מבאר כי הנאמר בפסוק “והנה על פני ההיכל מאה אמה” משמעותו היא כי ממזרח למערב הלשכות ניצבות לאורך ההיכל אולם תופסות רק מחצית מאורכו. בדברי התוספות יו”ט167 קיים דיון ארוך לגבי אופן עמידת הלשכות המזרחיות. מסקנתו היא כי הלשכות הללו עמדו ממזרח למערב בצמוד לדופן התאים אשר בחזית השער הצפוני והדרומי של העזרה הפנימית (ראה תרשים).

ט ומתחתה לשכות [וּמִתַּחַת] [הַלְּשָׁכוֹת] הָאֵלֶּה המבוא [הַמֵּבִיא] מֵהַקָּדִים בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה מֵהֶחָצֵר הַחִצֹנָה. י בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַקָּדִים אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה וְאֶל פְּנֵי הַבִּנְיָן לְשָׁכותֹ. יא וְדֶרֶךְ לִפְנֵיהֶם כְּמַרְאֵה הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן וְכֹל מוֹצָאֵיהֶן וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן. יב וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ דֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה דֶּרֶךְ הַקָּדִים בְּבוֹאָן.

(ט) ומתחת הלשכות האלה. איני יודע אם בא ללמד שהיה להם מחילות מתחתיהם או בא ללמד שהיו לשכות במזרח החצר ולפי שההר הולך ומשפע לצד המזרח קורא לו ומתחת הלשכות האלה שאלו בגובהו ואלו בשפולו וכן הוא אומר ובשפולו של חצר אל המבוא אשר מהקדים בבואו להנה מהחצר החיצונה: (י) ברחב גדר החצר וגו’. הבא מן הקדים של חצר החיצונה וסובב אל הצפון דרך מקצוע צפונית מזרחית של חומות הפנימית מבחוץ לבא לאותן הלשכות שבצפון מוצא על פני גדר החצר כותל מזרח של חצר הפנימית שהיא מערבית לחיצונית כנגד הגזרה והבנין שבפנימית לשכות סמוכות לאותו הכותל ועומדי’ בחיצונה מצאתי: (יא) ודרך לפניהם. לפני לשכות הללו יש דרך רחב אויר בחצר (החיצונה) חמשים אמה כמראה דרך הלשכות אשר בצד הצפון הכתובות למעלה: כארכן. של לשכות הצפון ארכן של אלו וכן רחבן: וכל מוצאיהן. כמוצא לשכות הצפון: וכמשפטיהן וכפתחיהן. של לשכות הצפון: (יב) וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום. פתחי לשכות הקדים שאף בדרו’ היו לשכות מובדלות מן התאים הדרומיים עשרים אמה כמו שאמור למעלה ובין הלשכות רוחב כ’ אמה מבית לבית סביב סביב: פתח בראש דרך. פתח היה להם ללשכות הקדים בראש דרך והדרך היה בפני הגדרת הגינה ת”י דוכן ליואי ולשון גדרת הגינה בנין גדר אבנים עשוי במעלות שהיו נוגנים ושרים עליו: דרך הקדים. שהדוכן היה במזרח כדכתיב בדברי הימים בפרשת ותשלם והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן לידותון וגו’ עומדים מזרח למזבח:

רש”י מסתפק בהבנת הפסוק. האם הכוונה היא ש’תחת הלשכות’ היא שהיו מחילות תחת ללשכות החצר, או שהיו שני מפלסים בהתאם לשיפוע ההר: העליון בצד מערב והתחתון יותר בצד מזרח168, בהתאם לכך הלשכות המערביות היו גבוהות יותר. ראה גם באור הרד”ק כי החל מהשער המזרחי (הנקרא בפסוק בשם ‘מבוא’), לכוון מערב, היו עולים כלפי מעלה169.

לשיטת רש”י פסוקים אלו מסכמים את הכניסה מהעזרה החיצונית לפנימית.
המגיע לחצר החיצונית מכוון מזרח (היא ‘דרך הקדים’), והולך מכוון צפון-מזרח (היא ‘דרך הצפון’) כדי להגיע ללשכות החצר הצפוניות נתקל בדרכו ב’גדר החצר’ – כותל המזרח של החצר הפנימית שהינו מערבי לכותל העזרה החיצונית. כל זאת כנגד ה’גזרה’, שהינה החלק המוגבה של המקדש170, וכן כנגד הבניין – חלק התאים של מבנה המקדש. ה’לשכות’, הנזכרות בפסוק י’, הן לשכות החצר העומדות בסמוך לכותל החצר הפנימית.

בפסוק י”א מובאת תוספת לדברי רש”י, מדברי תלמידו רבנו שמעיה, המבאר כי לפני לשכות החצר קיים רוחב אויר החצר בגודל חמישים אמה (המרחק מהלשכות לכותל העזרה החיצונית). שאר הלשכות במבנה זהה לאילו של הלשכות שבצפון.

ר”י חיון לומד מפסוק זה כי ברוחב גדר החצר לצד מזרח היו לשכות כשם שהיו בצד מערב. דהיינו: פסוקים א’-ט’ בפרקנו עוסקים בלשכה שבצפון-מערב החצר החיצונה, פסוקים י’-י”א עוסקים בלשכות המזרחיות, ובפסוק י”ג לקמן יוזכרו הלשכות שבצפון ובדרום.

וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום – הפסוק הקודם עסק בלשכות שבצד צפון, ואילו פסוקנו בלשכות שבצד דרום. לשכות אילו מרוחקות עשרים אמה מן התאים (הסמוכים לשער החצר הפנימית), כמו הלשכות הצפוניות.

פתח בראש דרך – הפתח של הלשכות המזרחיות היה פונה אל עבר דוכן הלוים (כך בתירגום יונתן). דוכן הלוים נקרא בפסוקנו בשם ‘גדרת הגינה’, שכן הוא היה ממוקם במזרח העזרה הפנימית. המשמעות לפי פסוקנו היא כי מלשכות החצר המזרחיות היה מעבר ישיר אל החצר הפנימית (מה שאין כן בלשכות המערביות171). משמעות הדבר תובהר בפסוק הבא שכן שם אוכלים הכהנים את בשר קדשי הקדשים. ראה באור הרד”ק המאריך בדבריו ומבאר את מיקום דוכן הלוים בבית שני, בקצה ארבעת המדרגות העולות מעזרת ישראל לעזרת כהנים.

יג וַיּאֹמֶר אֵלַי לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יאֹכְלוּ שָׁם הַכּהֲֹנִים אֲשֶׁר קְרוֹבִים לַיהוָה קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שָׁם יַנִּיחוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם כִּי הַמָּקוֹם קָדֹשׁ. יד בְּבֹאָם הַכּהֲֹנִים וְלֹא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן כִּי קֹדֶשׁ הֵנָּה ילבשו [וְלָבְשׁוּ] בְּגָדִים אֲחֵרִים וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם.

כפי שהבהרנו בפסוק הקודם מלשכות החצר המזרחיות היה מעבר אל החצר הפנימית. לפי הכלל ההלכתי שלשכות הבנויות בשטח שהינו חולין ופתוחות לקודש דינן קודש172 הרי שלשכות אילו דינן קודש. רש”י בבאורו כלל לא מבאר את העניין, שכן הנושא מבואר בפשטות בפסוקנו.
יש לדון בדינן של הלשכות המערביות, מהן אין מעבר ישיר לעזרה הפנימית ואם כן כיצד יעבירו אליהן את בשר קדשי הקדשים בלא להוציאו מחוץ לעזרה? דבר זה מבואר לפי דברי התוספות יו”ט הסובר שהשטח שבין ההיכל לבין הלשכות המערביות דינו כקדושת העזרה.
פרט לאכילת בשר הקדשים מבואר בפסוק כי בלשכות אילו ישמרו הכהנים את בגדיהם שכן אסור להם לצאת איתם אל העזרה החיצונית. החשש, המבואר בדברי רש”י, הוא שבגדי החול הינם מדרס לכהנים. דהיינו: עבור אדם השומר על דיני טהרה סתם בגד הינו בחזקת ‘טמא מדרס’ – כגון בגד שעליו ישבו זב , זבה וכד’. יש לכך מדרגות שונות, כאשר בגדי ישראל )שאינו כהן( הינם בחזקת טומאה לבגדי הכהונה173. לכן כשהכהנים יוצאים מהעזרה הפנימית אל החיצונית עליהם ללבוש את בגדי החולין שלהם ולא בגדי כהונה, כדי שבגדי הכהונה לא ייטמאו ממגע עם בגדי חהחול של הישראלים.

151 בבאורו לפסוק ג’.
152 בסוף פירושו לפסוק ה’.
153 כמתואר לעיל מ”א, י’.
154 ראה לעיל מ’, י”ז.
155 כדלעיל מ”א, ט”ו וכן מ”א, ט”ז.
157 הר”י חיון מביא אף הוא את דעת הרד”ק, אולם תמה שכן לפי זה התיכונה היתה צריכה להיות צרה מהתחתונה. אולם יתכן ששתי הקומות התחתונות היו בדיוק באותו המבנה.
158 חלק ב’ של משכני עליון, פרק א’ אות ח’.
159 לדעת באור כתר מרדכי לפרק ב’ של משכני עליון (הערה 40) כל לשכה צרה יותר מזו שתחתיה.
160 ‘צורת הבית’ סימן ע”א. ראה רש”י לקמן פסוק ט’.
161 ראה לקמן פסוק ט’.
162 הרד”ק, המצודות, התוספות יו”ט ועוד.
163 ‘צורת הבית’ סימן ע”א אות ג’.
164 שכן מבית החליפות ועד ללשכת החצר המערבית
165 ראה באריכות באורו של הרב זלמן קורן בנדון בנספח ב’ לפירוש ר”י חיון לספר יחזקאל בהוצאת מכון אופק עמ’ תקי”ט-תק”כ.
166 פסוק י”ג.
167 ‘צורת הבית’ סימן ע”ג אות א’.
168 כך באר לעיל התוספות יו”ט. ראה לעיל פסוק ה’.
169 ראה גם באור הר”י חיון בנדון הנוקט כשיטת הרד”ק.
170 ראה לעיל מ”א, י”ב.
171 ראה באורנו לעיל פסוק ח’.
172 הלכות בית הבחירה פרק ו’ הל’ ח’.
173 חגיגה פרק ב’ משנה ז’.