מבנה ה’חצרות הקטורות’

בארבעת צידי החצר החיצונה (שהם ‘מקצועי החצר’) נמצאות ‘ארבע חצרות’ שהן ארבע לשכות כמפורט בפסוק הבא.

החצרות שבצידי העזרה החיצונית (ב’מקצועות’) נקראות בפסוקנו בשם ‘חצרות קטורות’. דהיינו: הן אינן מקורות מלמעלה, כך שהעשן (הקיטור) יכול לצאת מהן. חצרות אלו
ניבנו גם בבית שני בזויות עזרת נשים209.
לדעת הרד”ק המילה ‘קטורות’ משמעותה היא קשורות, שכן הן היו מחוברות לזויות החצר. המילה ‘מהוקצעות’ בסוף פסוקנו מתפרשת על-ידי הרד”ק כבעלת פינות. זו אחת מחמש עשרה המילים הנקודות במקרא, שכן יש עליה נקודות. גודל כל לשכה שלושים על ארבעים אמה.
לדעת המלבי”ם המילה ‘קטורות’ כאן משמעותה היא: “שניכר עליהם רושם הקיטור והעשן, שהושחרו ע”י הקיטור”. באופן דומה הוא מבאר את הנאמר בסוף אותו פסוק “לְאַרְבַּעְתָּם מְהֻקְצָעוֹת”: “מן “ואת הבית יקציע”, שהוקלף הסיד מעליהם על-ידי העשן והאש הבוער שם תמיד”.

מסביב לכותל החצר הקטורה היה מדף מאבן, בו היו נקבים עבור מקום שפיתת הקדרות.

בפסוקנו מבואר כי בחצרות הקטורות יבשלו את בשר הקדשים הקלים, אותו ניתן לבשל גם בעזרה החיצונית. זהו חידוש, שכן בבית שני בישלו בשר זה בכל ירושלים שבין החומות. כהני השם הם שבישלו בלשכות אלו210. לפי המבואר בפסוק מבשלים בהן את ‘זבח העם’. לפי באורו של רש”י מדובר מתנות הכהנים, שהינם חזה ושוק, מתבשלים
בלשכה זו (ולא יתר הבשר, הנאכל על-ידי בעלי הקרבן בירושלים). יש לציין כי דבר זה הינו בגדר חידוש, שכן את בשר השלמים ניתן לאכול בכל ירושלים שבין החומות ואין צורך לבשלו
דווקא בעזרה המקודשת. כך מבאר הרד”ק211: “ומשרתי הבית שהם הכהנים היו מבשלים באלה המקומות שהיו בעזרת נשים חלקם מן השלמים, שהוא חזה ושוק, כי עזרת נשים מקום כשר לאכילת קדשים קלים וגם חוצה לה עד חומות ירושלים. כי הם נאכלים בכל העיר וגם ישראל היו אוכלים שם בעזרת נשים חלקם אם ירצו”. דהיינו: גם לדעתו השימוש בלשכה היה דווקא עבור הכהנים, שממילא נמצאים במקדש212. ניתן אולי לומר כי קיים פה גילוי מדרגת קדושה עליונה, בה הכהנים אינם רק הזובחים את הקרבנות על המזבח אלא שבבית השלישי הם גם מבשלים את קרבנותיהם במקדש, כך שיש בכך תוספת גילוי של קדושה.

209 מסכת מידות ב’, ה’.
210 ראה רד”ק.
211 מ”ו, כ”ד.
212 מלשון ה’מצודת דוד’ משמע שלדעתו רק כהנים השתמשו בלשכה זו.