חלוקת הארץ לגבולותיה לעתיד לבא

גה גבול – למילה ‘גה’ אין אח ורע בתנ”ך. התרגום יונתן מתרגם ‘גה’ כ’זה’, שכן לעיתים ז’ ו’ג’ מתחלפות, ומכאן שמשמעות הפסוק היא ‘זה גבול הארץ’. פירוש נוסף: ‘גא’ מלשון ‘גיא’, דהיינו: עמק213.
יוסף חבלים – שבט יוסף יטול בחלוקת הארץ העתידית נחלה כפולה )אפרים ומנשה(, כפי שהיה גם בנחלת הארץ בימי יהושע.

קיים הבדל מהותי בין אופן חלוקת הארץ בתקופת יהושע לאופן חלוקתה לעתיד לבא. חלוקת הארץ בימי יהושע נעשתה על-פי גורל, וכמו כן כל שבט קיבל נחלה לפי משפחותיו ולפי גודלו (כך  שהיה קיים הבדל בגודל נחלות השבטים). כך נאמר שם214: “וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ”, ואילו לעתיד לבא גודל נחלות השבטים יהא זהה. אילו הן רצועות שוות, אותן מכנה רש”י בשם ‘שורות הכרם’ (ראה תרשים). את גודלן ואופן חלוקתן נבאר בפסוקים הבאים וכן בתחילת הפרק הבא (פרק מ”ח).

מפסוק זה ועד פסוק כ’ מופיע תאור נחלתה של ארץ ישראל לעתיד לבא. לפי המבואר בבאורו של רש”י לפסוקנו הגבול המערבי של הארץ הינו הים הגדול (ים התיכון). בצד מזרח הגבול עובר במקום הנקרא בשם ‘חתלון’ וכן ‘צדדה’, מקומות שאינם מוכרים לנו כיום. אמנם מלשון באורו של רש”י לפסוק הבא נוכל לנסות לאתר את המקומות שכן רש”י מבאר שם כי קיים דמיון בין גבולות ההבטחה (בפרשת מסעי) לגבולות בפרק זה.
בפרשת מסעי נאמר215: “מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה”. בתרגום יהונתן216 מבואר כי הור ההר הינם הרי אמנוס הנמצאים כיום בצפון סוריה. בתרגום ירושלמי מבואר כי צדדה הינו ‘לבא חמת’ המכונה בשם אנטיוכיה218 (ראה תמונה).

טז חֲמָת בֵּרוֹתָה, סִבְרַיִם, אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, וּבֵין גְּבוּל חֲמָת; חָצֵר, הַתִּיכוֹן, אֲשֶׁר, אֶל גְּבוּל חַוְרָן. יז וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם, חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, וְצָפוֹן צָפוֹנָה, וּגְבוּל חֲמָת; וְאֵת, פְּאַת צָפוןֹ. יח וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, תָּמֹדּוּ; וְאֵת, פְּאַת קָדִימָה. יט וּפְאַת, נֶגֶב תֵּימָנָה, מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ, נַחֲלָה אֶל-הַיָּם הַגָּדוֹל; וְאֵת פְּאַת-תֵּימָנָה, נֶגְבָּה. כ וּפְאַת-יָם, הַיָּם הַגָּדוֹל, מִגְּבוּל, עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת; זֹאת, פְּאַת יָם. כא וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כב וְהָיָה, תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה, לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם; וְהָיוּ לָכֶם, כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה, בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כג וְהָיָה בַשֵּׁבֶט, אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

שמות נוספים של עיירות הנמצאות במיצר הצפוני של ארץ ישראל. בפסוק ט”ז מבואר כנראה הגבול הצפוני-מזרחי. בספר במדבר, בגבולות הארץ, מבואר כי גבול זה הינו ‘חצר עינן’ (המוזכר בפסוק י”ז). ‘גבול חמת’, המוזכר בפסוק י”ז, הינו ארץ חמת כשהכוונה גם פה היא לאנטיוכיה.

בפסוק זה מבואר גבולה המזרחי של הארץ לעתיד לבא. הגבול נע החל מחורן ודמשק (כפי שהתבאר בפסוק הקודם) ועד לים הקדמוני הוא ים המלח. כך גם מבואר לגבי גבולות ההבטחה219: “וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב”.

הגבול הדרומי – מזרחי של הארץ הנע מ’תמר’, שלדברי רש”י זו יריחו עיר התמרים220, ועד ל’מי מריבת קדש’ – מדבר צין. משם הגבול נע דרומה עד לנחל מצרים הנשפך לים התיכון. לכאורה יש לומר שגבול זה מגיע עד לקצהו התחתון של מדבר סיני (ראה תרשים).

בצד מערב, הוא צד הים הגדול (ים התיכון) הגבול נע עד להור ההר )הרי אמנוס, כדלעיל בפסוק ט”ו(.

סכום העניין: הארץ תחולק לפי גבולותיה כמבואר לעיל.
החידוש הגדול מופיע בפסוקים כ”ב-כ”ג, בהם מבואר כי לעתיד לבא הגרים יצטרפו לכלל ישראל לשבטים להם הם הצטרפו עוד בהיותם בגולה. העניין שהגרים יקבלו נחלתם לעתיד לבא הינו חידוש שלא היה קיים בעת חלוקת הארץ.

213 יש לבאר משמעות לשון הפסוק לפי באור זה, שכן חלוקת הארץ אינה עוסקת רק בגיא. אולי יש לומר כי כל שבט גבולו הינו בבחינת גיא משלו.
214 במדבר ל”ג, נ”ד.
215 במדבר ל”ד, ח’.
216 וכן בתרגום ירושלמי.
218 כנראה אנטקיה של ימינו.
219 במדבר ל”ד, י”ב.
220 כדי שגבול זה לא יהיה קטן מהמבואר בגבולות ההבטחה יש לומר כי אזור זה כולל את בקעת יריחו גם מזרחית לים המלח.