חיפויי העץ של ההיכל

עניינם של הסיפים, החלונות והאתיקים נתבאר בדברי רש”י לפסוק הקודם (ראה
באורנו). לפי המבואר שם הסיפים הינם מזוזות הפתח, החלונות האטומים הינם חלונות צרים מבפנים ורחבים בחוץ, ואילו האתיקים הינן בליטות היוצאות לאורך הכותל החיצוני של ההיכל בצידי הצפון, דרום ומערב.

שחיף עץ… סביב סביב – לפי המבואר בפסוקנו במזוזת הפתחים ישנן קורות מעץ ארז הנמצאות בסף הפתח הפנימי, משני צידיו (ראה תרשים) . מטרת חיפוי העץ הוא לשם ציפוי זהב. לדעת המצודות חיפוי העץ היה “בכל סביבות המזוזה” – הן בצדדים הפונים כלפי חוץ והן כלפי פנים.

לר”י חיון שיטה מיוחדת בנדון. לדעתו מחוץ לפתח הכינו “סיבוב מעץ” (אולי מתקן סיבובי מעץ) שהסתיר את הפנים] 127 [ כפי המקובל בבתי השרים.

והארץ עד החלונות – לדברי רש”י מדובר בפסוק על חיפוי העץ של פנים ההיכל. מהקרקע ועד החלונות היה חיפוי מעץ, זאת לשם ציפוי הזהב. אמנם בנבואת יחזקאל לא הוזכר שקירות ההיכל היו מצופים בזהב, אולם כך מבואר במסכת מידות] 128 [: “כל הבית טוח בזהב”. לשיטת רש”י
גם החלונות היו מצופים בעץ, כנאמר בפסוק “והחלונות מכוסות”. אולם לדעת הרד”ק] 129 [ ציפוי העץ היה למעלה מן החלונות] 130 [.

למלבי”ם באור שונה בנדון. לשיטתו כל הקירות היו מחופים בנסרי עץ רחבים, אולם את הסיפים, החלונות והאתיקים לא יכלו לחפות בעץ שכן הם לא היו ישרים לגמרי] 131 [. לכן סביב שלושת אילו היה ‘שחיף עץ’, שהינם חתיכות עץ דקות שהודבקו על הסיפים, החלונות והאתיקים.

יז עַל מֵעַל הַפֶּתַח וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְלַחוּץ וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן מִדּותֹ.יח וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב. יט וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב. כ מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל הַפֶּתַח הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם וְקִיר הַהֵיכָל.

לדעת רש”י ה’בית הפנימי’ הינו קדש הקדשים בעוד שהחוץ הינו ההיכל. אי לכך מבואר בפסוקנו כי מעל פתח ההיכל, בבית קדשי הקדשים ובהיכל, היה חיפוי עץ של נסרים גדולים (שהם הנקראים בשם ‘מידות’). לדעת הר”י חיון המילה ‘מידות’ מוסבת על הנאמר בפסוק הבא, בו קיים תאור של הציורים שעל הקירות.

ועשוי כרובים ותמורים – על גבי קירות ההיכל וקדש הקדשים היו פיתוחים של כרובים ודקלים, כפי שהיה בבניין המלך שלמה132. לדעת הר”י חיון הכרובים הינם צורות של תינוקות. אולם ראה דעת רש”י בבאור חלק הפסוק הבא.

ושנים פנים לכרוב – לדעת רש”י (זאת על-פי הנאמר בפסוק הבא) לכל כרוב יש שתי פנים: פני כפיר ופני אדם, הפונים לשני צדדים שונים. בין כרוב לכרוב קיים פיתוח של דקל, כך שמצד אחד פונים אליו פני אריה ומהצד השני פני אדם.

כפי שבאר רש”י133 בפסוק הקודם הרי שעל קירות ההיכל, וכן קדש הקדשים, היו פיתוחים של כרובים עם פני אדם וכפיר הפונים זה לזה וביניהם דקל (ראה תרשים).
לפי המבואר בפסוקנו לכל כרוב היו שתי פנים: לצד אחד פונים פני אדם ולשני פני כפיר. כך שלכל דקל (הנמצא בין שני הכרובים) היה מביט כרוב אחד עם פני כפיר והשני עם פני אדם.

בפסוק י”ז התבאר, לשיטת רש”י, כי מעל גובה הפתח היו הפיתוחים הנזכרים לעיל. בפסוק י”ט לעיל התבאר כי אופן הפיתוחים של זוג הכרובים והדקל היה קיים בקדש הקדשים. בפסוקנו מבואר כי מהריצפה ועד גובה הפתח, הן בקדש הקדשים והן בקיר ההיכל (זו התוספת בסוף הפסוק ‘וקיר ההיכל’), היו פיתוחי כרובים ותימורים. יש לכאורה לומר כי קיר ההיכל הינו הקיר המבדיל בין הקדש לקדש הקדשים. לפיכך מבואר כי ביתר ההיכל היו פיתוחי הכרובים רק בחלקו העליון של הקיר, מעל גובה הפתח.

[127]  אולם קצת תימה לי על דבריו שהרי בבית שני היו פרוכות בפתחי השערים, ומן הסתם כך יהיה גם בבית השלישי.[128]  פרק ד’ משנה א’.[129]  וכן המצודת דוד והר”י חיון[130]  כך מבאר הר”י חיון: “כי החלונות עצמם לא היה שם כותל עץ, כי לא יכנס בהם אורה, אבל היה שם הכסוי למטה מהם ולמעלה”.[131]  לדעת המלבי”ם האתיקים עמדו על עמודים עגולים מאבנים.[132]  הרד”ק. ] 133 [ וכן הרד”ק, המצודות ויתר הפרשנים.