הלשכות בחצר החיצונה

א) הגוזטראות הסובבות את החצר החיצונה (עזרת נשים)

ל גבי חומת החצר החיצונה היו ממוקמות לשכות, דבר שלא היה קיים בבניין הבית השני. מהותן ותפקידן של לשכות אילו לא מבואר בפסוקים.
כך נאמר בפסוקים232: “וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְהִנֵּה לְשָׁכוֹת וְרִצְפָה עָשׂוּי לֶחָצֵר סָבִיב סָבִיב שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת אֶל הָרִצְפָה. וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים
הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה”. מבאר רש”י: “רצפה – אומר אני שהוא עלייה סביב, כאותה ששנינו “חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא”. ועל אותה העלייה היו הלשכות … וממה שאמור בעניין “והרצפה אל כתף השערים” ותחתיהם כנגד גובה השערים, אנו למדין שהרצפה הזאת עלייה היא”. מבואר מדבריו כי ה’ריצפה’ היא תקרה מוגבהת המקיפה את חומת החצר החיצונה, ועליה ניצבות לשכות. מבנה זה הוא מעין מבנה הגזוזטראות שהיו בימי בית שני בעזרת נשים233. על גבי גזוזטראות אלו ניצבו שלושים לשכות, כנאמר בפסוק דלעיל. לכאורה משמע שהיו עשר בכל צד: בצפון, בדרום ובמזרח – חמש מימין לשער החצר וחמש משמאל לשער]רלד[. לדעת המלבי”ם בצד המערבי היתה אמנם עליה, אולם לא היו בה לשכות. בעל ‘זבד טוב’ מבאר כי הריצפה נישענת על נסרים, שהינם עמודים המקיפים את חומת החצר החיצונה, העומדים רצופים זה אצל זה (מכאן לדעתו המושג ‘ריצפה’). הריצפה עצמה נשענת לדעתו על כתפי השער, שהינם קצה כותלי האולם הצמודים לשערים. הריצפה העליונה הינה לדעתו התיקרה המשמשת כקירוי ללשכות. מבואר מדבריו שגובה הריצפה הינו חמישים אמה]רלה[. להגר”א ולמלבי”ם שיטה שונה בנדון. לדעתם הלשכות היו מונחות על ריצפת העזרה, אולם לדעת המלבי”ם הן היו מוגבהות מעט. בכל צד היו עשר לשכות, אולם לדעתם היו שלוש קומות כך שסך הכל היו בכל צד שלושים לשכות ובסך הכל תשעים לשכות. גם מדברי הרד”ק משמע שהלשכות היו בנויות על הריצפה, ולדעתו היתה ריצפה תחתונה ומעליה
ריצפה נוספת עליונה.

ב) לשכות החצר

א רבע לשכות צמודות לעזרה הפנימית. גודל כל אחת מהן לדעת רש”י: ממזרח למערב – מאה אמה, מצפון לדרום – חמישים אמה. לדעת הרד”ק גודל הלשכות הינו חמישים על חמישים אמה236.
כך נאמר בלשון הנביא237: “וַיֹּאמֶר אֵלַי לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יֹאכְלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר קְרובִֹים לד’ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שָׁם יַנִּיחוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם כִּי הַמָּקוֹם קָדֹשׁ”. דהיינו: בלשכות אילו אוכלים הכהנים את בשר קדשי הקדשים (בשר קרבן חטאת, קרבן אשם ומנחות). זהו חידוש
שלא היה קיים בבית שני.
יש לציין כי בלשון הפסוקים נזכרות שתי הלשכות המערביות, אולם לדברי רש”י238 (וכן מבואר בדברי התוספות יו”ט) היו שתי לשכות גם בצד המזרחי. לדעת הרמח”ל היו שתי לשכות בצד המזרחי ועוד שתיים בצד המערבי239 אולם הוא מחלק ביניהן בבאורו, ומשמע מדבריו כי רק בלשכות המזרחיות ניתן לבשל את בשר הקדשים. לשכות החצר המזרחיות צמודות לעזרה הפנימית, כך שניתן להגיע אליהן מן העזרה דרך מעבר צר240. קדושת העזרה התפשטה ללשכות אילו, ומתוקף זאת ניתן לאכול בהן את בשר קדשי הקדשים. לפי הכלל ההלכתי שלשכות הבנויות בחול הפתוחות לקודש דינן קודש241 הרי שלשכות אילו דינן קודש.
בלשכות המערביות הפתחים מסודרים כך: בלשכה הצפונית קיים פתח בפינה הדרומית-מזרחית, ואילו בלשכה הדרומית קיים פתח בפינה הצפונית-מזרחית242. היה קיים מרווח של אמה בין הלשכה לבין חומת העזרה החיצונית (זאת רק בלשכות המערביות).
בלשכות המזרחיות הפתחים הם כך: בלשכה הצפונית קיים פתח בפינה הדרומית-מערבית ואילו בלשכה הדרומית הפתח בפינה הצפונית-מערבית243. הלשכות המזרחיות היו צמודות אל חומת העזרה הפנימית.
לדעת הגר”א היו ללשכות פתחים גם בצידי הצפון והדרום שלהן לכוון העזרה החיצונית. גם לדברי בעל ‘צורת הבית’244 פתחי הלשכות פנו לכוון החצר החיצונה, כנאמר בפסוק245:
“וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן”. שתי הלשכות שבמערב (ראה בתרשים) היו מקבילות להיכל. המרחק בינן לבין ההיכל הינו עשרים אמה, ומהן ועד לבית החליפות חמש אמות. כיוון שהן אינן צמודות לחומת העזרה הפנימית לא היה מעבר ישיר בינן לבין העזרה הפנימית. יש לבאר כיצד יעבירו אליהן את בשר קדשי הקדשים בלא להוציאו מחוץ לעזרה? דבר זה מבואר לפי דברי התוספות יו”ט המבאר שהשטח שבין ההיכל לבין הלשכות המערביות דינו כקדושת העזרה.
פרט לאכילת בשר הקדשים מבואר בפסוקים246 כי בלשכות אילו ישמרו הכהנים את בגדיהם שכן אסור להם לצאת איתם אל העזרה החיצונית. החשש, המבואר בדברי רש”י, הוא שבגדי החול הינם מדרס לכהנים. דהיינו: עבור אדם השומר על דיני הטהרה סתם בגד הינו בחזקת ‘טמא מדרס’ – כגון בגד שעליו ישבו זב, זבה וכד’. יש לכך מדרגות שונות, כאשר בגדי ישראל (שאינו כהן) הינם בחזקת טומאה לבגדי הכהונה247. לכן כשהכהנים יוצאים מהעזרה הפנימית אל העזרה החיצונית עליהם ללבוש את בגדי החולין שלהם ולא בגדי כהונה, כדי שבגדי הכהונה לא ייטמאו ממגע עם בגדי החול של הישראלים.

מבנה הקומות של לשכות החצר

חד הנושאים הלא ברורים בנבואת יחזקאל הינו מבנה קומות לשכות החצר. כך נאמר בפסוקים שם248: “נֶגֶד הָעֶשְׂרִים אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיק בַּשְּׁלִֹשִׁים … וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָה מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכֹנוֹת בִּנְיָן: כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ”.
לפי פשט הפסוקים249 לשכות החצר בנויות בשלוש קומות, והלשכות העליונות (בקומה השלישית) צרות יותר. אולם לרש”י לא נוח עם פירוש זה, והוא כותב: “לא הבנתי בהם כלל”. סיבת הקושי היא איזכורם בפסוק250 של ‘אתיקים’, שהינם עמודים האוכלים משטח הלשכות. לא ברור כיצד ה’אתיקים’ )העמודים( אוכלים מן הקומה העליונה אולם לא מן התחתונה והתיכונה.
גם הרד”ק נדחק בבאור העניין, ומנסה לבאר כי הכתלים היו “עשויים כמין כיפה, שאוירם הולך ומצר למעלה”. כלומר: כתלי הלשכות התחתונות והתיכונות היו בצורת קשת, ולכן היו רחבים יותר מהלשכות העליונות251. עם זאת הוא כותב בהמשך באורו: “פרשה זו עתיד אליהו לדרשה”. הרמח”ל252 מבאר זאת כך: “ושלושה דיוטאות (קומות) זו למעלה מזו, וג’ עמודים נכנסים בתוך עביו של כותל: אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע. ובולטים לשני הצדדים, ושלושה בכותל שכנגדם, שנאמר “אתיק אל פני אתיק בשלישים”. ועליהם נסמכים כתליהם של עליונות שלא יכבידו. נמצא העליונות קצרות מן התחתונות”. לכאורה יש לבאר לפי דבריו כי בשתי הקומות התחתונות יש עמודים הבולטים כלפי חוץ, שלושה בכל כותל. על עמודי תמך אילו נשענו
הלשכות העליונות, ולכן הן היו צרות יותר253. לתוספות יו”ט באור מעניין בנדון254. לדעתו הלשכות העליונות הן שתי הלשכות המערביות, שהיו במעלה ההר, ולכן הן גבוהות יותר. זו גם דעת הרד”ק255. גם לדעת התוספות יו”ט הלשכות הללו היו בנות שלוש קומות, והאתיקים מיעטו מגודל הלשכות התחתונות, ורק הלשכה העליונה לא היו בה אתיקים כיוון שהיא לא נצרכה לעמודי תמך. צורת לשכות החצר לפי התוס’ יו”ט, כך ששתי הלשכות המערביות מוגבהות ושלוש הקומות באותו מבנה אלא שבשתי הקומות הראשונות יש עמודים הלוקחים משטח הקומה, והקומה העליונה ללא אתיקים.
בעל ‘זבד טוב’ סובר שהלשכות היו מדורגות כך שהקומה התחתונה היתה הרחבה ביותר והקומות השניה והשלישית נעשות צרות יותר. לדברי בעל ‘צורת הבית’256 פתחי הלשכות המערביות פנו לכוון החצר החיצונה, כנאמר בפסוק257: “וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוןֹ”. לדעת רש”י היה גם מעבר בין הלשכות לבין המרווח בן עשרים האמות שהיה קיים בין ההיכל ללשכה.
כך מבאר הרמח”ל258 את מבנה לשכות החצר: “ושלושה דיוטאות (קומות) זו למעלה מזו, וג’ עמודים נכנסים בתוך עביו של כותל: אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע. ובולטים לשני הצדדים, ושלושה בכותל שכנגדם, שנאמר “אתיק אל פני אתיק בשלישים”. ועליהם נסמכים כתליהם של עליונות שלא יכבידו. נמצא העליונות קצרות מן התחתונות”. לכאורה יש לבאר לפי דבריו כי בשתי הקומות התחתונות יש עמודים הבולטים כלפי חוץ, שלושה בכל כותל. על עמודי תמך אילו נשענו הלשכות העליונות, ולכן הן היו צרות יותר.

232 מ’ , י”ז-י”ח
233 רד”ק.
234 כך מבאר רש”י.
235 וכן מבואר ב’מצודת דוד’.
236 מ”ב, ח’.
237 פרק מ”ב א’ – י”ג.
238 מ”ב, י”ד.
239 ‘משכני עליון’ חלק ב’ פרק א’ אות ז’-ח’. הרמח”ל מחלק ביניהם בבאורו.
240 פרק מ”ב, י”ב. ראה באורנו לקמן לפסוק זה.
241 הלכות בית הבחירה פרק ו’ הל’ ח’.
242 מ”ב, ב’.
243 מ”ב, י”ב.
244 סימן ע”א אות ד’.
245 מ”ב, ד’.
246 מ”ב י”ג-י”ד.
247 חגיגה פרק ב’ משנה ז’.
248 מ”ב, ג’-ו’.
249 מ”ב, ג’-ו’.
250 מ”ב, ה’.
251 הר”י חיון מביא אף הוא את דעת הרד”ק, אולם תמה שכן לפי זה התיכונה היתה צריכה להיות צרה מהתחתונה. אולם יתכן ששתי הקומות התחתונות היו בדיוק באותו המבנה.
252 חלק ב’ של משכני עליון, פרק א’ אות ח’.
253 לדעת באור כתר מרדכי לפרק ב’ של משכני עליון (הערה 40) כל לשכה צרה יותר מזו שתחתיה.
254 ‘צורת הבית’ סימן ע”א. ראה רש”י לקמן פסוק ט’.
255 ראה לקמן פסוק ט’.
256 סימן ע”א אות ד’.
257 מ”ב, ד’.
258 חלק ב’ של משכני עליון, פרק א’ אות ח’.