בית המקדש השלישי ירד מן השמים או יבנה בידי בשר ודם?

צוות בניית המקדש הינה מצוות עשה מן התורה 80, הנלמדת לדעת רוב מוני המצוות 81 מן הפסוק 82 “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”. עם זאת רווחת היא הדעה שבית המקדש השלישי ירד מוכן ומשוכלל מן השמים. נעיין בנושא, מתוך מטרה לבאר כי מצוות בניינו של המקדש מוטלת על שכמינו, ולמרות שיתכן שבשלב מסוים יהיו פלאים לגבי בניין הבית אין הדבר פוטרנו מחובת ההשתדלות למען בניין בית ד’.

א. סדר הברכות בתפילת העמידה – בניין ירושלים ואחר כך משיח

בגמרא מסכת מגילה 83 נאמר לגבי סדר הברכות בתפילת העמידה: “ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב 84: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”. וכיוון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר 85: “וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ” וכתיב 86 “וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה”. וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עימהם, שנאמר 87 “ושבר פושעים וחטאים יחדיו” (יכלו), וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב 88 “וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק” וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר 89 “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ד'” וסמיך ליה “וכי יגור אתכם גר”. והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר 90 “שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ”. וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר 91 “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ד’ וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”. וכיון שבא דוד באתה תפלה, שנאמר 92 “וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי”. וכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר: “עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי”. וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר 93 “זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי”. מבאר רש”י: “‘אחר ישובו בני ישראל’ – אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם”. מבאר המאירי: והיכן הצדיקים מתרוממים תכלית הרוממות? בירושלים, והוא סמיכת ברכת ירושלם. באו לירושלם נתעלית מלכות בית דוד, והוא סמיכות “את צמח דוד עבדך באהבה תצמיח” – עילוי למלכות דוד. באה תפלה, שהוא נעשה ראש לכל עניניה, והוא סמיכות “שמע קולנו”. באה תפלה באה עבודה, שהרי התפלה במקומה היתה עומדת. באה עבודה, כבר נשלם עניין בית המקדש. ובאה הודאה, ובאה ברכת כהנים אחר הודאה ממה שמצאנוה במקרא אחר עבודה דכתיב “וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת”. כלומר: שאחר עבודתו ברכם”.
דהיינו: מבניין ירושלים אנו הולכים ומתעלים לשלמות מלכות בית דוד ולשלמות העבודה.

ב. חז”ל מדברים על מציאות בה בני ישראל בונים את בית המקדש

נ אמר בתוספתא פסחים 94: “גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי. ר’ נתן אומר: אין צריך לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון. [ניתן להם] לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הצבור ]עושה[ פסח שני, רבי יהודה אומר אף הצבור ]עושה[ פסח שני.
דהיינו: הדיון לעיל הינו לגבי מציאות בה בנו ישראל את בית המקדש בין פסח ראשון לפסח שני. מבואר מדברי חז”ל הללו כי קיימת מציאות בה בני ישראל הם הבונים את בית המקדש.

ג. התלמוד הירושלמי – בניין בית המקדש קודם למלכות בן דוד

אמר במשנה 95: “כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ואיזו היא תחומה אילת מן הדרום ועקרבה מן הצפון
לוד מן המערב והירדן מן המזרח … ר’ יוסי אומר: משחרב בית המקדש היה התנאי הזה, ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו שיחזור הדבר לכמות שהיה”. מבואר בתלמוד הירושלמי שם: אמר רבי אחא: זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב “ודם ענב תשתה חמר”.[באור המשנה: פירות כרם רבעי 96 דינם כפירות מעשר שני, והם (או פדיונם) נאכלים בירושלים. מבואר במשנתנו שתקנת חכמים היתה שאנשים הגרים סמוך לירושלים לא יפדו את פירות כרם הרבעי אלא יעלום לירושלים, זאת כדי לעטר את ירושלים בפירות]צז[. משרבו הפירות בירושלים ביטלו תקנה זאת, והיתנו שיוכלו לחדש את התקנה בכל עת שירצו. לדעת רבי יוסי לא עקב ריבוי הפירות בטלה התקנה אלא עקב החורבן, ואז היתנו כי כשייבנה המקדש יחזרו ויעלו את פירות כרם הרבעי לירושלים כדי לעטרה בפירות. מכך מסיק רבי אחא בגמרא שם שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד, שכן מדברי רבי יוסי קיימת ראיה שבתחילת ימי המקדש לא תהא עדיין תקופת שפע, ויצטרכו להעלות את
הפירות לירושלים, ומבואר מכך שבית המקדש כבר קיים ובן דוד עדיין לא בא].
לקט מדברי המפרשים על דברי התלמוד הירושלמי: רידב”ז: תלמידי הגר”א ז”ל כתבו דהתנאי היה כשיבנה בית המקדש תחזור למקומה התקנה … ורב אחא מדייק דעל כרחך בנין בית המקדש יהיה קודם למלכי בית דוד, דאם לא כן למה להו לעשות תקנה לאחר בניין בית המקדש, הא אז יהיו כל גדולי עולם? אלא ודאי דבניין בית המקדש יהיה
קודם למלכי בית דוד. פני משה: הרי זאת אומרת מהמקרא הזה דבניין בית המקדש לעתיד יהיה קודם שיתפשט מלכות בית דוד בירושלים. תוספות יום טוב: כי בניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד כדאיתא בירושלמי, וכל שכן לתחיית המתים … נמצא שעד מלכות בית דוד יהיה לאוייבים קצת ממשלה עלינו, וכמו שהיה בתחילת בית שני.

ד. שיטת רש”י בפירושו לתורה ולנ”ך – מקדש יבנה בידי בשר ודם

1. על הפסוק 98 “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה” מבאר רש”י: “‘גפן’ הם ישראל, ‘עירה’ זו ירושלים. שורקה אלו ישראל 99 “ואנכי נטעתיך שורק”. בני אתונו יבנון היכליה לשון ‘שער האיתון’ 100″. מבאר רבנו בחיי את דבריו שם: “תרגם ‘בני’ מלשון בנין, ותרגם ‘אתונו’ מלשון שער האיתון, שכתוב ביחזקאל”. דהיינו: בניין המקדש לעתיד לבא ייעשה על ידי בני ישראל.
2. על הפסוק ביחזקאל 101 “וְאִם נִכְלְמוּ מִכּלֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמובָֹאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל צוּרֹתָיו וְכָל תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתבֹ לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם” מבאר רש”י: “צורת הבית – וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו. ותכונתו – חשבון תאיו ולשכותיו. וכל צורותיו – כרובים ותמורים ואילים ואילמים, מצאתי. וכל צורותיו – בתרא לא פורש. וישמרו – ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ, מצאתי, ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן “עד יעבור”, ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן
ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות”. אם כן מבואר מדבריו כי לעתיד לבא ישראל עצמם יעסקו בבניין הבית.

ה. בראי פנימיות התורה

ך נאמר בזהר הקדוש 102: “ועתיד קודשא בריך הוא להתעורר רוח אחד לקיים הגוף, שיהא כלול מד’ רוחות, הדא הוא דכתיב 103: “מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ” – בארבע לא כתיב, אלא מארבע רוחות העולם, שיהא כלול מארבעתם… אמר רב יוסף: וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא? אמר ליה: לא, דתנן: בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן? דכתיב 104 “בונה ירושלם ד’, נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם” – זו היא תחיית  המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל”.
וכן נאמר במקום נוסף בזהר 105: “פקודא למבני מקדשא לתתא, כגונא דבי מקדשא דלעילא, כמה דאת אמר מכון לשבתך פעלת ד’, דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא, ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא, למפלח ליה לקודשא בריך הוא, דהא צלותא אקרי עבודה… בית המקדש לתתא איהו קאים כגוונא דבית המקדש דלעילא, דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי, וכל פולחנוי, וכל אינון מאנין ושמשין, כלהו אינון כגוונא דלעילא”. תרגום: מצוה לבנות בית מקדש למטה כנגד בית מקדש שלמעלה, כנאמר “מכון לשבתך פעלת ד'”. צריך לבנות בית מקדש למטה ולהתפלל בתוכו כל יום, לעבוד לקב”ה שהרי התפילה נקראת עבודה … בית מקדש שלמטה הינו כנגד בית המקדש שלמעלה, שהינם זה כנגד זה, וכל הכלים והמשמשים הינם בגוון של מעלה”.
עוד מקור בזהר 106: “ובשעתא דזמין קב”ה למפקד על עמיה, כנסת ישראל תיתוב מן גלותא בקדמיתא (א”ל קב”ה) תהך לביתא, בגין דבית המקדש יתבני בקדמיתא, ויימא לה קב”ה קומי מעפרא, היא תבת ואמרה, לאן אתר איהך, ביתאי חרב היכלי אתוקד בנורא, עד דקב”ה יבני בי מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרא,
הדא הוא דכתיב 107 בונה ירושלם ד’ וגו’, בונה ירושלם בקדמיתא, ולבתר נדחי ישראל יכנס, ויימא לה]קח[ התנערי מעפר קומי שבי ירושלם וגו’, ויתכניש גלותהון דישראל,
הדא הוא דכתיב בונה ירושלם ה’ בקדמיתא, ולבתר נדחי ישראל יכנס, וכדין הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, דא תחיית המתים, וכתיב 108 ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו'”. תרגום: כאשר הקב”ה יפקוד את עמו תחזור בתחילה כנסת ישראל לביתה, שכן בית המקדש ייבנה בתחילה, ויאמר הקב”ה לשכינה לקום מעפרה. כנסת ישראל תאמר: לאן אחזור, שהרי ביתי חרב והיכל ד’ עלה באש? הקב”ה יבנה את בית המקדש תחילה, יתקין את ההיכל ואת ירושלים, אחר כך יקים את כנסת ישראל מעפרה. הוא שכתוב “בונה ירושלים ד'” ואחר כך “נדחי ישראל יכנס” וכו’.
מבאר שם בעל הסולם: “שעתיד הקב”ה לפקוד את עמו. כנסת ישראל, היא השכינה, תשוב תחילה מהגלות ותלך לבית המקדש, מטעם שבית המקדש יבנה תחילה לקבוץ הגלויות” וכו’, עיין שם בדבריו.

ו. דברי רש”י ובעלי התוספות: המקדש יגלה משוכלל מן השמים

עיל ראינו כי שיטתו של רש”י בבאוריו לתורה ולנ”ך הינה שהמקדש ייבנה בידיהם של בני ישראל. אולם יש לעיין בדברי רש”י בבאורו לגמרא. נצטט את דברי הגמרא במסכת ראש השנה110, תוך כדי באורם: “ושיהא יום הנף כולו אסור [יום ט”ז בניסן הינו יום הנפת העומר בבית המקדש. הנפת העומר, העשוי משעורים, מתירה את אכילת התבואה החדשה ברחבי ארץ ישראל]: מאי טעמא? [מה הסיבה?] מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח? עכשיו נמי ניכול! ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר, האיר מזרח התיר, השתא דאיכא עומר עומר מתיר. [כשיבנה בית המקדש ירצו לאכול את התבואה החדשה מיד עם שחר, שכן כך התרגלו בתקופת החורבן, אולם הם יצטרכו להמתין להנפת העומר והחשש שהם ישכחו זאת!] דמיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר, הרי האיר מזרח התיר. [מתי ניבנה המקדש? אם נאמר שהוא ניבנה בט”ז בניסן, הוא יום הנפת העומר, הרי שבזמן הנץ החמה בית המקדש עוד לא היה בנוי, ולכן היה מותר אז לאכול את התבואה החדשה עם שחר]. אלא דאיבני בחמיסר, מחצות היום ולהלן לישתרי, דהא תנן הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין בית דין מתעצלים בו [אלא נאמר שהמקדש ניבנה ביום ט”ו בניסן, אם כן ניגזור שאסור לאכול מהתבואה החדשה גם בזמן החורבן עד חצות היום, ואם המקדש ייבנה לפתע לא יהא קיים חשש שהרי עד שעה זו יסיימו להקטיר את מנחת העומר]. לא, נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא ]הגמרא אומרת שהחשש הוא שהמקדש ייבנה ביום ט”ו בניסן או סמוך לשקיעה או בלילה ואז קיים חשש שלא יספיקו להקריב את מנחת העומר בזמנה[. אמר רב נחמן בר יצחק: [רבן יוחנן בן זכאי] בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר “עד עצם היום הזה” – עד עיצומו של יום, וקסבר עד ועד בכלל ]לדעת רב נחמן גזרת התורה הינה לא לאכול את התבואה החדשה עד ‘עיצומו של יום’ – עד שיעבור היום כולו[. ומי סבר לה כוותיה? והא מפליג פליג עליה, דתנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. ]מקשה הגמרא: והרי רק לאחר החורבן גזרו שלא לאכול ביום ט”ז בניסן מהתבואה החדשה, ומשמע מכך כי קודם לכן כן אכלו ביום ט”ז בניסן מהתבואה החדשה?[. אמר רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור [דכתיב עד עצם היום הזה], התם רבי יהודה הוא דקא טעי. איהו סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא, מדאורייתא קאמר. [אומר רבי יהודה כי איסור זה הוא מן התורה, ורבי יהודה טעה בחושבו שאיסור זה הינו רק מדרבנן]. והא התקין קתני? מאי התקין,
דרש והתקין [אולם אם אומרים שהאיסור הינו מדין תורה קשה, שהרי בפירוש נאמר במשנה שרבי יוחנן בן זכאי התקין לאחר החורבן שיום ט”ז בניסן יהא אסור באכילת התבואה החדשה? אלא שיש לומר שהוא דרש דין זה כדין תורה, וגם התקין לדורות הלכה זו]”. הסבר: הדיון בגמרא הינו סביב השאלה מדוע התקין רבן יוחנן בן זכאי לאחר החורבן ש’יום הנף כולו אסור’, דהיינו: שלא לאכול מהתבואה החדשה ביום ט”ז בניסן אלא רק ביום י”ז בניסן. לפי המהלך הראשון בגמרא תקנתו הינה מדרבנן, ואז הגמרא מבררת מתי קיים החשש לבניין הבית. אם המדובר
בלילה, או ביו”ט, הדבר קשה שהרי מבואר בגמרא111 שבניין המקדש אינו בלילה?! כך מבאר רש”י בנדון שם: “רבן יוחנן חושש לשמא יבנה לשקיעת החמה או בליל ששה עשר בחצי הלילה, או סמוך לבקרו, שלא יהא שהות לקצירתו והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו והרקדתו והקרבתו עד חצות, ואי הוו רגילי למיכל חדש מחצות היום בזמן הזה אתי למיכל נמי ההוא יומא הכי, ועבדי איסורא, ואם תאמר היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר ביום טוב, ודאיבני בליליא, והא קיימא לן במסכת שבועות112 דאין בנין בית המקדש לא ביום טוב ולא בלילה, הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא”. דהיינו: רש”י מבאר שכיוון שבנין העתיד הינו בידי שמים הרי שתתיכן בנייתו בלילה וכן ביום טוב שכן אין זה מעשה ידי אדם. כך מבארים גם בעלי התוספות במסכת שבועות לגבי אוקימתא זו: “ויש לומר דהיינו בית המקדש דלעתיד שהוא עשוי מאליו בידי שמים כדכתיב “מקדש ה’ כוננו ידיך”, וכן מפרש במדרש תנחומא”. וכך מבאר רש”י גם במסכת סוכה: “אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר “מקדש ה’ כוננו ידיך””. אולם המאירי בראש השנה שם מבאר כך: “יתבאר במקומו שבנין בית המקדש אינו דוחה שבת ויום טוב וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב “וביום הקים את המשכן”, א”כ מה שנאמר בסוגיא זו דאיבני בחמיסר והרי הוא יום טוב וכן דאיבני בליליא אי אפשר להעמידה והרי הם דברי יחיד או שמא חשש לבית דין טועים. וגדולי הרבנים פירשוה מתוך כך שמא יבנה על ידי נס”. דהיינו: רש”י מבאר את עניינו של בית המקדש העתיד לפי ההבנה הראשונה של בגמרא, אולם למסקנת הגמרא שם לדעת רבן יוחנן בן זכאי תקנת ‘יום הינף כולו אסור’ הינה מן התורה. מבואר אם כן, לדברי המאירי, כי שיטת רש”י היא לא למסקנת הגמרא אלא לפי הההבנה הראשונה שלה. בנוסף לכך גם לשונותיו של רש”י, אותן הבאנו לעיל, הינן לכאורה על מדרגה של גילוי ולא על בנייה בפועל ממש.
באופן דומה מבאר בעל ה’ערוך לנר’]קיג[: “לעניות דעתי דוחק הוא לפרש הגמרא כן … וכן לקמן דקאמר מאן נינהו ד’ חרשים ומני משיח בן דוד ומשיח בן יוסף בהדייהו, ופירש רש”י משיחים שניהם אומנים לבניין בית המקדש, ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מה אומנות שייך בזה? … ומה שאנו מתפללים בכל תפילותינו “יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו” יהיו תפילות שווא כיוון שכבר ניבנה הוא? והיה לנו להתפלל שיגלה בית המקדש במהרה. ולכן נראה היה לעניות דעתי דודאי בית המקדש לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר “מקדש ד’ כוננו ידיך” שנדרש בתנחומא שירד למטה הוא בית המקדש רוחני שיבא לתוך בית המקדש הניבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף … אמנם כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש הרוחני לא יקום בלא מקדש גשמי”.

ח. דעת הרמב”ם לגבי בניית בית המקדש

ך אומר הרמב”ם בהקדמתו לפירוש המשנה סדר זרעים: “”והביא אחר [מסכת] תמיד [מסכת] מידות, ואין בו עניין אחר אלא סיפור שהוא זוכר מידת המקדש וצורתו ובניינו וכל עניינו, והתועלת שיש בעניין ההוא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש”. ולומד מכך בעל ‘תפארת ישראל’114: “על כרחך צריך לומר דהך תנחומא שהביא תוספות דלעתיד יבנה בידי שמים, דברי אגדה היא ואין למדין ממנה … אלא רצה לומר שהקב”ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו”.
בספר ‘מקדש מלך’ להרב צבי פסח פרנק זצ”ל115 מביא בשם הרב פערלא116 שדייק מכך שהרמב”ם הביא דיני בית המקדש ותבניתו שכן הוא מביא רק דינים שינהגו לעתיד לבא. ובספר הנ”ל מביא ראיות רבות לכך שהמקדש יבנה בידי אדם. לדוגמא עיין בבאורו ‘הררי בשדה’117 שמביא בשם ‘קרית ספר’ שיש דין לשמה הן בבניית המקדש והן בבניית המזבח, ואומר: “וכיוון שבעינן בנייה לשם בית המקדש בהכרח שבנייתו תהא בידי אדם, דאם יבנה מאליו בידי שמים הרי אין כאן בנייה לשמה118”.
בהלכות מלכים119 אומר הרמב”ם כי המשיח יבנה את המקדש. אמנם העניין שנוי במחלוקת בדברי חז”ל, שכן במדרש220 נאמר שהמשיח יבנה את בית המקדש, ואילו בירושלמי221 נאמר שכשיתעוררו הגלויות הם יבנו את בית המקדש. מבואר בדברי המהר”ם שיק222 כי יש לחלק בין גאולת ‘בעיתה’, שתהא בדרך הטבע, לבין גאולת ‘אחישנה’ שתהא בדרך ניסית223. לדבריו בגאולת אחישנה יבנה המקדש בידי שמים, אולם בגאולת בעיתה הוא ייבנה בידי אדם. אם כן לפי דבריו ניתן לחלק ולומר גם בדברי הרמב”ם: בגאולת אחישנה ייבנה המקדש בידי המלך המשיח224 אולם בגאולת ‘בעיתה’ ישראל הם אילו שייבנוהו.

ט. דעת הרמח”ל המשלבת את בניין המקדש משמים ובידי אדם

ב ספר ‘משכני עליון’ הרמח”ל מבאר את עניינו של הבית השלישי לאור פנימיות התורה. בראשית דבריו הרמח”ל מבאר את מהות עניינו של המקדש בכלל וכן את עניינו של הבית השלישי למול שני הבתים שקדמו לו. לדבריו שם ‘אבן השתיה’ הינה אבן היסוד של כלל הבריאה, וממנה מתפשטת הארה לכלל הבריאה. הרמח”ל מתאר את ההשפעה הרוחנית המתגלה מן המקדש כך: “אך הזיווג הוא בהתקרב המאורות אחד אל אחד. ובהתקרבם בדרך זה, מי יוכל להגיד רוב תפארת קדושתם ועוצם גאונם, כי כאש בוערה לוהטים זה בזה, ונאחזים ביחוד גדול. ומרוב העוז והחדוה, תגיע השמחה אל כל המאורות, ממאור למאור, עד לפני השרש השלם והיחיד – אין סוף ב”ה. וברבות השמחה ירבה השפע ממנו לרדת בכל המדריגות. וזיווג זה הוא החסר מן התחתונים, ועל כן אמרו החכמים ז”ל]קכה[, “אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה”, כי עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ, לא יבוא המלך ביאה גמורה בירושלים של מעלה. וברבות התיקון במאורות, יתפשטו הדברים בכוח גדול ויבנה בית המקדש למטה. וכאשר חסר התיקון הזה מפני העוונות נחרב הבית למטה. ועם כל זה לא פסק למעלה, כי לולי פסק היה העולם כולו חרב ברגע אחד, כמו שאמרתי למעלה… וכאשר יתמו חטאים מן הארץ ישובו הדברים כבראשונה, והאור יהיה יותר והשפע ירבה מאד, ועל כן יבנה עוד הבית הזה למטה וכבודו יהיה גדול מן הראשונים”. דהיינו: לדברי הרמח”ל מקור גילוי הקדושה בעולם הינו במקום המקדש, אולם קדושה זו יכולה להסתלק עקב עוונותיהם של ישראל.
כך מבאר הרמח”ל את סוד עניינם של שלושת בתי המקדש: דע, כי זה הבית העתיד הוא שראה אותו יחזקאל הנביא מיד אחר חורבן הראשון. ואתה כבר שמעת, כי לא פסק הבית למעלה, גם כי חרב למטה]קכו[. כי הלא לא נבנה הבית למטה רק ברוב חוזק המאורות, והתגברם להאיר ממדרגה למדרגה, ויגיעו אל העולם הזה, וגם עשו הבית אשר עשו. וכאשר חסר הכוח הזה, לא היה עוד זה הבית למטה; אך לא מפני זה חרב למעלה, רק הוחשך ולא האיר כבראשונה. אבל הסוד הגדול הנודע בזה העניין למי שהוא מורגל ללכת בדרכי החכמה, והעומד בסוד ה’ ויודע אורחותיו, הוא כי כאשר בנה שלמה את הבית הראשון, לולי חטאו, אלא היו מחזיקים בתורתם, היו מתעלים במדרגותיהם, ומגיעים הדברים אל התיקון השלם. ואז היה העולם פושט צורה ולובש צורה,
והיה מתגלה מה שלא נתגלה. אך כאשר גברה הרשעה ורבו החטאים, הנה הבית הראשון שנתקן בתקונים הראשונים חרב. ואז אותו הבנין לא עמד עוד למעלה, רק ברגע אחד עבר ונבנה בצורה אחרת, היא הצורה והיא התכנית שעתיד להיות. ונמצאו, שני הבנינים, זה נכנס וזה יוצא ואין ביניהם כמלוא נימא. והבנין הזה לא נגלה למטה, כי רק לעתיד יגלה. אך למעלה, מהיום ההוא והלאה כן היה, וכן הוא. ועל כן ראה אותו יחזקאל, שכבר בנוי ועומד היה, וישראל לולי זכו במעשיהם, היתה ראויה להיות גאולת עזרא כגאולת מצרים, וביאתם כביאת יהושע. ואז היו בונים את הבית בתבנית הזה אשר ראה יחזקאל, והיו שתי המקדשים שלמעלה ושלמטה מכוונים זה לזה”.
לגבי בניין הבית השלישי כותב הרמח”ל: “אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז”ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור, והוא העניין שנאמר עליו, “ונגלה כבוד ה’ וראו” וכו’; ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל. והנה על פי הסוד הזה כתוב, “מקדש ה’ כוננו ידיך”, כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד… וכל אלה הדברים הם עמוקים מאד, ונשרשים בחכמה יותר ממה שהם נראים הרבה”. דהיינו: הרמח”ל משלב בין השיטות דלעיל. בבית העתיד תיתגלה קדושה מן העליונים אשר תגיע אל העולם שלנו, וסביב קדושה זו ייבנה הבית החומרי עצמו. לא מבואר מלשון הרמח”ל מהו סדר הדברים, שכן לכאורה משמע מלשונו שהקדושה תיתפשט בעולם לפני בניין הבית.

י. באורי הרבי מלובאוויטש]קכז[

ה רבי מבאר כי קיימות שתי שיטות בנדון: שיטת רש”י, המבוססת על דברי הזהר והמדרשים, ושיטת הרמב”ם על- פי הירושלמי והמדרשים. הרבי מתווך בין הדעות הנ”ל בכמה אופנים:
1. בית המקדש ירד משמים אולם שעריו טבעו בארץ ויתגלו במקומם.
2. על המשיח נאמר שאם זכו ישראל הוא יופיע עם ענני שמיא, אולם אם לא זכו – הוא עני ורוכב על חמור. כך גם לגבי המקדש: אם זכו – יגלה ויבוא משמים, ואם לא – הבניין יהא בידי בשר ודם. הרבי מוסיף ומבאר שם שאין סתירה בין שתי הדעות, אלא שמצד גדר ההלכה המצוה היא על כלל ישראל, אולם אם זכו – קיימת הוספה בכך שהמקדש של מעלה מתגלה בתוך המקדש של מטה.
3. סוג הבניין המבואר במסכת מידות הינו זה שייבנה בידי אדם, ואילו מה שאינו מפורש ומבואר יתגלה משמים.
4. הבניין שלמטה יהא בידי אדם, ובמקדש זה “יתלבש” המקדש שלמעלה.

יא. דעת אחרונים בנוגע למצוות בניין המקדש

ה

רב טיקוצ’ינסקי זצ”ל, “עיר הקדש והמקדש” חלק ה’ “מצות עשה לעשות לנו בית לד’ … ועלינו לעיין אם קודם ביאת בן דוד הננו פטורים מהמצות עשה הכוללת הלזו, או שהמצות עשה נאמרה לכל זמן … ומיד בהגיע לנו הרשיון והיכולת חל עלינו לגשת אל העבודה, עבודת הקדש. ומתקבל על הלב שאמנם כן החיוב לא נפקע, אלא שאנוס רחמנא פטריה, שבמצוות עשה זו לבנות משכן ומקדש כתוב “וכן תעשו – לדורות”… מי איפא פטר אותנו ממצות עשה זו? ואם כן עלינו לעמוד על המשמר לקיים תמיד “שאלו שלום ירושלים”, ודרשו את “ציון”, שבכללה החקירה והדרישה אם כבר הגיע הזמן והרשיון להקים ולבא למשכנותיו ולהשתחוות להדום רגליו … ומכיון שכך, שניצני הגאולה נראו בארץ – עלינו להתכונן לקראת העתיד הקרוב, ועל כל פנים לא הרחוק, להפך באפשרות הגישה להקמת בית מקדשנו”.
הרב קלישר באגרתו לרוטשילד
“… אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ד’ יתברך משמים ארץ, לאמור לעמו: צאו, או ישלח משיחו פתאום מן השמים … אלא מעט מעט תבוא גאולת ישראל … ראשית הגאולה תהיה על-ידי סיבה טבעית מבני אדם, ועל-ידי רצון המלכויות לקבץ פזורי ישראל לאדמת קודש … והיה כאשר יהיו רבים מנידחי ישראל בארץ הקדושה ובירושלים, ויעלו קרבנם לריח ניחוח לד’ וירפאו את מזבח ההרוס, אז יהיו לרצון לפני אדון כל להוריד אור פניו לנגד עמו … כי כאשר בימי נח נרצה קרבנו לפני המקום .. כן כאשר נשוב להפיק רצון מן ד’ על-ידי קרבן ונכפר לנו על כל עוונותינו. אז ישוב וניחם המרחם עלינו לסבב לנו גאולה שלימה”.
לשיטתו, המוכחת ממקורות שונים, בניית מזבח על-ידינו הינה שלב הכרחי לפני בניין המקדש וביאת משיח. הרב צבי פסח פרנק זצ”ל – רבה של ירושלים בספרו ‘מקדש מלך’ מבאר את תוקף מצוות בניין המקדש בזמן הזה.

80 מצוות עשה כ’ בספר המצוות לרמב”ם. ראה גם ריש הלכות בית הבחירה.
81 ראה דברי הכסף משנה בריש הלכות בית הבחירה לגבי דעת הסמ”ג בנדון וכן לגבי דברי הרמב”םבהלכות מלכים.
82 שמות כ”ה, ח’.אוצר הבית השלישי בניין הבית העתיד לבא, חנוכתו ונפלאותיו
83 יז ע”ב – י”ח ע”א.
84 יחזקאל ל”ו, ח’.
85 ישעיה א’, כ”ה.
86 שם, כ”ו.
87 שם, כ”ח.
88 תהילים ע”ה, י”א.
89 ויקרא י”ט, ל”ב.
90 תהילים קכ”ב, ו’.
91 הושע ג’, ה’.
92 ישעיה נ”ו, ז’.
93 תהילים נ’, כ”ג.
94 פרק ח’, ב’.
95 מסכת מעשר שני ה’, ב’.
96 אילו הם פירות השנה הרביעית לנטיעת האילן. ישלהם קדושת ‘נטע רבעי’, כמבואר לקמן.
97 ביצה ה’, א’.
98 בראשית מ”ט, י”א.
99 ירמיה ב’.
100 יחזקאל מ’, ט”ו.
101 מ”ג, י”א.
102 חלק א’, קל”ט, א’.
103 יחזקאל ל”ז, ט’.
104 תהלים קמ”ז, ב’.
105 חלק ב’ דף נ”ט, ב’.
106 חלק א’.
107 תהלים קמ”ז, ב’.
108 ישעיה נ”ב, ב’.
109 יחזקאל ל”ו כ”ז.
110 ל’, א’. עיין גם סוכה מ”א, א’ ושבועות ט’, ב’.
111 שבועות ט”ו, ב’.
112 ט”ו, ב’.
113 סוכה מ”א, א’.
114 בועז ריש מסכת מידות.
115 רבה של ירושלים.
116 עמ’ ו’.
117 עמ’ י”ב.
118 ועיין שם בדבריו שמביא בשם המקדש דוד ש מזבח הנבנה בידי שמים פסול, ותמה מדוע אינו אומר כן גם לגבי בניית המקדש.
119 פרק י”א, הל’ א’.
120 ויקרא רבה ט’, ו’, במדבר רבה י”ג, א’ וכן בתרגום יונתן לישעיהו נ”ג, ה’.
121 מגילה פרק א’ הל’ י”א.
122 חלק יורה דעה סימן רי”ג.
123 ראה בדברי האורח חיים הקדוש במדבר כ”ז, י”ד.
124 כדברי הרמב”ם בהלכות מלכים.
125תענית ה’, א’. מן הראוי לציין את דברי הזהר הקדוש )חלק ג קמז, ב(: “אמר רבי יוסי: נשבע הקדוש ברוך הוא, שלא יכנס בירושלם של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה”. דהיינו: לדברי הזהר השראת השכינה תלויה בכניסתם של ישראל לירושלים.
126 כפי שבאר הרמח”ל לעיל קדושת בית המקדש העליון לא הסתלקה אלא נשארה בתוקפה למעלה.
127 ראה חידושים ובאורים להלכות בית הבחירה סי’ י”ט, וכן בפתיחה שם סי’ ו’.