יצד נוכל לגלות שכולנו שווים וחשובים ?

בפרשת במדבר, הקב"ה מצווה את משה ואהרן לעשות מפקד כללי של עם ישראל .
הדבר נראה תמוה – מדוע זקוק אלוקים לספור את העם ? הרי ברור שהוא יודע בדיוק כמה אנשים יש בעם ישראל.

אלא שבספירה הזו טמון מסר עמוק ויסודי :
הקב"ה מחשיב כל אחד ואחד מאיתנו כיהלום יקר. כל אחד נחשב כבן יחיד – חשוב, אהוב, ולעולם לא נשכח.

כשסופרים את העם – כולם שווים.
אין מי ששווה יותר מחברו: כל אחד מעלה את המספר הכללי בדיוק באחד לא פחות ולא יותר.

החסידות מסבירה שהספירה נועדה להזכיר לנו שההבדלים בינינו – בכישורים, ביכולות, בתכונות – הם חיצוניים בלבד. באלה יש לאחד יותר ולשני פחות.

אבל יש מהות פנימית ועמוקה יותר בתוכנו - העובדה שכולם בנים לה'.
בתוך כל אחד מאיתנו שוכנת נפש אלוקית טהורה, שווה וקדושה, בדיוק כמו אצל כל אדם אחר.

כמו במשפחה – כל ילד אהוב במידה שווה. אהבת ההורים לא תלויה ביכולות, אלא במהות: הם ילדיהם.

ככל שהמיקוד שלנו יתבסס על הנפש , ככל שנזכור את החלק העמוק של החיים ונשקיע בזה , נוכל ליצור חברה אוהבת ומפרגנת , שבה כל אחד יודע שהוא חשוב .

על האדם לראות את הזולת כשווה זכויות וכמי שמגיע לו התייחסות והבנה.

זוהי אחת מההכנות שעשו בני ישראל לפני מתן תורה , ועבודה זו נותרה לדורות עולם.

לעם כזה, שמאוחד כולו, הקב"ה בחר לתת את התורה בהר סיני.
"ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד.

הכוח האמיתי שלנו הוא בלראות את השני כחלק ממני.

כשכולם מאוחדים – תתגשם בנו התפילה:
"ברכנו אבינו כולנו כאחד" –כשכולנו כאחד אנחנו מתברכים.