איך מקום אחד בירושלים יכול לשנות את פני האנושות כולה?
מה מביא שמחה אמיתית, שלווה והרמוניה לעולם?
התשובות המפתיעות בסרטון ↓↓↓

צעדת ירושלים

צעדת ירושלים המסורתית היא אחד האירועים המרכזיים והססגוניים ביותר בישראל. גם השנה הגיעו אלפי משתתפים מכל רחבי הארץ והעולם להוקיר את ירושלים והעם היהודי.

עלייה משמעותית בחגי תשרי בהר הבית:
10,767 עלו לתפילות – זינוק של 29%.

מתחילת שנת 2025 עלו להר הבית:
53,912 ישראלים • 37,245 תיירים

ואתם? (נתונים: מקור ראשון)

במקרא נקרא החודש "ירח בול", ואילו השם "מרחשון" מקורו בבבל.
חכמים דרשו את המילה "מר" בשני אופנים:

מצד אחד – "מר" כמרירות, על שם המאורעות הקשים שאירעו בו: ירידת המבול, פטירת שרה ורחל אמנו, וחלוקת המלכות בין יהודה לישראל.

מצד שני – יש שדרשו "מר" מלשון חשיבות, או מלשון הגמרא "מרחשין שפוותיהו", כלומר – גם לאחר סיום ימי תשרי, שפתי האדם ממשיכות "לרחוש" תפילה ותורה מכוח ההתרוממות הרוחנית של הימים הנוראים.

לפי זה, חשון הוא חודש שבו מתבטאת המשך עבודת תשרי – אך הפעם באופן שקט ופנימי.

שמחה פנימית מול ששון חיצוני
ברכת "אשר ברא" היא אחת משבע הברכות שמברכים בחופה. היא מכילה שנים-עשר "לשונות של שמחה", המכוונים כנגד 12 חודשי השנה.
נמצא שלשון השמחה הראשון – "ששון" – הוא כנגד חודש תשרי, והחודש השני, חודש חשון, מכוון כנגד "שמחה", שהיא השנייה בי"ב לשונות השמחה.

יש לבאר מדוע מודגש עניין השמחה דווקא בחודש חשון.
יש מדרגות בשמחה:
ששון – גילוי חיצוני, רגשות ושירה הנראים לעין.
שמחה – תנועה פנימית של הנפש, שלוות הלב ושלמותו.

בחודש תשרי, העמוס במצוות מעשיות – שופר, סוכה, לולב, צום ותפילה – האדם עוסק בעבודת ה' דרך מעשים חיצוניים. זוהי בחינת ששון.
ואילו חודש חשון נועד להפנמה פנימית של אותן חוויות ומעשים.
זהו זמן שבו השמחה נרקמת בלב פנימה – והופכת לקניין של הנפש.

כך הופך חשון להמשך ישיר לתשרי – תהליך של העמקה ושקט פנימי אחרי סערת הקדושה של החגים.

סיום בניין בית המקדש
חז"ל מלמדים שבניית בית המקדש הראשון נסתיימה בחודש חשון, אך חנוכתו נדחתה לשנה הבאה, לחודש תשרי – "שנולד בו אברהם".

מדוע, למרות סיום מלאכת בניין בית המקדש בחודש חשון, נדחתה חנוכתו לחודש תשרי?

השלמת בניין בית המקדש בארץ ישראל והשראת השכינה בו היא נקודת שלימות הבריאה – בהתאחדות קודשא בריך הוא ושכינתיה ועם סגולתו, במקום המובחר ביותר עלי אדמות – בבית המקדש.
ועל כן מובן מאליו שמועד חנוכת בית המקדש אף הוא יהיה בזמן המושלם ביותר – כאשר השמחה מתגלה בשיא שלמותה.

אברהם אבינו, שנולד בתשרי, מבטא שלמות זו – שילוב בין אמונה פנימית למעשים חיצוניים.
הוא הכיר בבורא מתוך פנימיותו ופעל להפצת האמונה בעולם במעשה.

השמחה שהייתה בחשון היא שמחה פנימית, ולכן לא הייתה שלמה עד שנצטרפה אל הששון החיצוני של תשרי.
רק בצירוף שתי הבחינות – הפנימית והחיצונית – נוצרה שמחה שלמה, הראויה לחנוכת בית ה'.
הדחייה מלמדת עיקרון רוחני: שלמות אמיתית נוצרת כאשר הפנימיות מתאחדת עם המעשה הגלוי.

עבודת החודש – המשכת האור הפנימי
לאחר ההתעלות הגדולה של תשרי, על האדם ללמוד להפוך את האור הרוחני לדרך חיים מתמשכת.
בחודש חשון אין חגים – דווקא כדי שהאדם יעבוד את ה' בתוך השגרה.
זוהי עבודת השמחה השקטה – להפנים, לעכל ולהמשיך את הקדושה ליום-יום.
כך הופכת המרירות של "מרחשון" למתיקות של שמחה עמוקה בלב.

שמחת ראש חודש
אף שאין בחשון חג או מועד, יש בו ראש חודש, הנקרא "יום טוב של דוד המלך".
דוד מבטא את התשוקה והכיסופים לה' – "צמאה לך נפשי".
ראש חודש נושא אופי של תשוקה פנימית, והוא ממשיך את רעיון השמחה השקטה והעמוקה של חודש חשון.
זהו זמן שבו האדם מקבל "נפש יתירה" המסייעת לו לעבוד את ה' מתוך געגוע ואהבה – שמחה של לב פנימה, לא של ריקודים וצלילים.

סיכום
חודש חשון, הנראה לכאורה פשוט ושגרתי, טומן בחובו עומק מיוחד.
אם תשרי הוא חודש של עשייה, מצוות וששון חיצוני – הרי שחשון הוא המשך פנימי של תשרי, זמן להפוך את החוויה המעשית לתודעה פנימית, יציבה ועמוקה.
זו שמחה שקטה, אך אמיתית יותר – שמחת הלב, שמחת הנשמה, שמחה שאינה תלויה באירוע אלא נובעת מהשלמות הפנימית של האדם.

(מאת הרב צבי רייזמן)