ניוזלטר בית מקדש שלישי – תשרי תשפ”ד

לחודש תשרי יש מספר שמות. נסקור בקצרה את השמות ומשמעותם:

החודש השביעי
בתורה החודש מכונה תמיד במספרו הסידורי: ״החודש השביעי״. כך, למשל, ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כ"ג, כ"ד). החודש נקרא ״החודש השביעי״ מפני שהוא השביעי לניסן, שהוא ראש החודשים בתורה.

תשרי
מקורו של השם תשרי הוא בשם הבבלי "תישריתום" ופירושו הוא להתחיל מבראשית. אלא שגם המילה הזאת מושפעת מעברית, שהרי כמעט כל אותיותיה לקוחות מהמילה "בראשית", כמו בפסוק: ״אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה״ (דברים י"א, י"ב) ללמדך: מרשית – מתשרי. ("תשרי" אותיות "רשית")."תשרי" הוא גם רמז לשירה האלוקית שעל ידה נברא העולם. השם ״תשרי״ גם בא לגלות לנו גם את הסדר שבו ירדו האותיות לעולם. על פי ספר יצירה העולם נברא באותיות, וסדר בריאתן היה ת-ש-ר- וכן הלאה ולא מהתחלה.בעל אור החיים אומר: ״דע כי אמרו חז״ל כי האותיות, כשהן בדרך ישר א-ב-ג, רומזות על מידת הרחמים; וכשהן למפרע, על הדרך תשרי, הן רומזות על מידת הדין. וזה לך האות: חודש תשרי, שהוא חודש הדין, האותיות שלו למפרע, ת-ש-ר, רומזות על זמן הדין הגדול, הוא חודש המשפט. אלא שהקב״ה ברוב רחמיו שיתף אות אחת משם הרחמים שלו, והיא היו״ד, לרחם בדין״. חודש תשרי הוא זמן השראת השכינה.

ירח האיתנים
בספרי הנביאים חודש תשרי מכונה בשם ״ירח האיתנים״. בית המקדש הראשון נחנך בידי המלך שלמה בחודש תשרי, הוא ירח האיתנים, שנאמר: ״ וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״ (מלכים א' ח',ב') מי הם האיתנים? פירוש אחד אומר שהאיתנים הם האבות שנולדו בחודש תשרי. פירוש שני מציע שהאיתנים הם הגשמים, שהרי בחודש תשרי מתחילים להזכיר גבורות גשמים. פירוש נוסף אומר כי "האיתנים" הוא מלשון "תנאים" שהקב״ה ברא את העולם בתשרי, ותנאי התנה עם בריותיו שיקבלו עליהם את התורה ויקיימו את מצוותיה". כל פרט בבריאה יש לו תנאיו שלו, גבולותיו שלו. הקב"ה התנה עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית.

השם "כסה" ניתן לראש השנה בספר תהילים: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהילים פ"א, ד') וגם בפירוש רש"י ורלב"ג לפסוק " צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ" מובא ש"יום הכסא" פרושו יום הכסה, כלומר ראש השנה.
השמש והירח עדים לכל מעשי בני האדם. הממונים בבית דין של מעלה קוראים בימי הדין של ראש השנה לשני המאורות הגדולים לבוא ולהעיד בפניהם על מה שראו אצל בני ישראל. ואולם בראש השנה אין אורה של הלבנה מגיע אלינו מכיפת השמים, והיא כמו נחבאת, מסתתרת מאתנו ומתכסה לה, ״בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" הלבנה נתכסתה ואיננה ומבטאת לכאורה הסתר פנים, קושי ודין, אולם חכמי הסוד ראו בכך דווקא ביטוי לאהבתה הגדולה של הלבנה לעם ישראל.

(לפי דברי הרב ד"ר ש"ז כהנא)