מהותם וייחודיותם של ימי בין המצרים:
ימי בין המצרים הינם ימי כפרה. מניין אפשר ללמוד זאת?
ימי בין המצרים אורכים כ"א ימים- 21 יום, מי"ז בתמוז עד ט' באב. יש עוד כ"א ימים שאנחנו מכירים והם הכ"א ימים שמראש השנה עד הושענא רבה, בימים אלה אנו מכפרים ומלבינים את העוונות שלנו.
הדמיון המספרי בין התקופות, מחייב כי ימים בין המצרים יהיו גם כן ימי חג, איך, הרי הם ימי צער? אלא שמיסודם ימים אלה הם ימי שמחה, י"ז בתמוז ראוי היה להיות יום של חג קבלת התורה, בתאריך זה ניתנו הלוחות, ט' באב היה צריך להיות יום שמחה על בשורת הכניסה לארץ ישראל, אך מכיוון שהוציאו דיבה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ויום אבל לדורות. לכן יוצא שימי הכאב והצער העצום נובעים מההחמצה על ימים שהיו אמורים להיות חגי שמחה על קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל.
אומרים "עבדו את השם בשמחה". קשה להבין כיצד מצווים אותנו חז"ל להיות בעצב ולהצטער בימי בין המצרים, הרי זה סותר לכאורה את מצוות השמחה התמידית.
כדי להבין את הדברים נסביר כי העולם כולו מורכב מתנועה תמידית. התנועה היא כוח החיות של הדומם ושל היקום כולו. כיוון התנועה הוא רצוא ושוב – ימינה ושמאלה. כשם שהעולם מורכב מתנועה בין אור וחושך, קור וחום - כך גוף האדם מתנועע, כך גם הנפש, נעה היא במהירות בין מצבי רוח: עצב ושמחה, שנאה ואהבה, רוגע והתפרצות וכד'. תנועות אלו משתלשלות ממקורן העליון, בתנועה שבין הספירות חסד (ימין) וגבורה (שמאל).
משום כך מחריב הקדוש ברוך הוא את ביתו ומצווה עלינו להתאבל זמן מה מחיינו. כדי שנדע להעריך את העונג והשמחה, את הקרבה והאהבה שבחיי היומיום ושבחיי הנצח העתידיים.
ימי בין המצרים עתידיים להיות ימי חול המועד, הנביא זכריה מנבא שהצומות שנתקנו לזכר חורבן בית המקדש הראשון יהפכו לימי ששון ושמחה. "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו'' (זכריה ח, י"ט).
לפי מקור זה, מובן שהצומות יהיו ימים טובים, וגם ימי בין המצרים יהפכו לימים טובים כי במקור היו אלו ימי חג. לפי זה שלושת השבועות שמחברים בין החגים העתידיים יהיו לימי חול המועד.
רש"י פירש על הפסוק "והיית אך שמח: אין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה. לרמוז שימי בין המצרים מי"ז בתמוז עד ט' באב יהפכו לימים טובים. על כן אמרה תורה והיית א"ך שמח, אותם כ"א יום של בין המצרים, שהם שפלים ומועטים בתכנם, יהפכו לעתיד לבוא לששון לשמחה ולמועדים טובים.
מתוך דברי התורה של הרב צבי שוורץ והרב יצחק גבאי
