חג השבועות הינו החג הייחודי מבין שלושת הרגלים; אין לו תאריך בתורה, אלא הוא חל חמישים יום לאחר הפסח, אין בו מצוות פרטיות המיוחדות לו בלבד, מצות היום המיוחדת שלו הינה מצוות הבאת שתי הלחם במקדש, שהינה מצוות ציבור.
אם כך, ננסה לעמוד מה בכל זאת עניינו המיוחד:
כל מועד מבין שלושת הרגלים יש לו הן את ההיבט הרוחני והן את ההיבט הקשור למקדש ולארץ ישראל. בפסח, מועד צאתנו ממצרים, הצטווינו להביא במקדש את מנחת העומר, שהיא מנחת שעורים שהינה מאכל בהמה. דבר זה בא לבטא את מדרגם הרוחנית של עם ישראל בצאתם ממצרים כשהיו עדיין ללא תורה ומצוות. מכאן ואילך בני ישראל עברו תהליך בירור של חמישים יום, בו הם הכינו עצמם לקראת המעמד הנשגב של מתן תורה. תקופה זו נקראת בשם "ספירת העומר". מבחינה זו חג השבועות, החל ביום החמישים, תוחם את תקופת הבירור שהחלה בפסח.
ביום החמישים, מצווה התורה על בני ישראל להביא "מנחה חדשה", העשויה מחיטים חדשות שנאפות כחמץ. דבר זה יוצא דופן, שכן במקדש כל המנחות עשויות מצה! אלא שהדבר בא לבטא את העובדה שלאחר תהליך הבירור אנו עוברים ממאכל בהמה למאכל אדם. אנו מסוגלים כעת לברר את החמץ, שהיה אסור בתכלית האיסור בפסח, ולכן הנפת שתי הלחם במקדש מבטאת את המדרגה אליה הגיעו בני ישראל.
התורה, אותה קיבלו בני ישראל ביום זה, נותנת כלים של קידוש העולם, אולם עיקר הגילוי הוא דווקא בבית המקדש אשר מבטא את קידוש החומר, את העלאת הארציות לממד של קדושה. משום כך עיקר מצוות שתי הלחם הייתה בהנפתם לצד המזבח. רק לאחר הנפת שתי הלחם יכול היה כל יחיד להתחיל להביא את הביכורים, שאלו הם פירות שבעת המינים שמעלים בני ישראל למקדש, דבר המבטא את קדושת הראשית של ארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש, ונזכה לאור ולשפע הבוקעים מבית מקדשנו!
(מפי דברי תורה הרב מקובר)
.jpg)
