קודם כל בית המקדש, אחר כך המשיח.
נראה לכאורה שההגדה של פסח הופכת את הסדר ההגיוני בכך שהיא מבטאת תחילה את הרצון לחזור לישראל לפני הרצון להשתחרר מעבדות. הרי לכאורה קודם כל צריך להשתחרר מעול העמים לפני שמגיעים לארץ. זו הייתה גם גישתם של בני ישראל ביציאה ממצרים. הם השתחררו מעבדות בראש השנה ועזבו את מצרים בניסן לכיוון ארץ ישראל (לפי הכתוב במסכת ראש השנה, דף י"א עמוד א' – "בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים").
האמת היא ששחרור זה היה יכול להתבצע גם בסדר הפוך: בני ישראל היו יכולים להגיע לארץ בעודם נותרים כפופים לאומות. כך מסביר הגאון מווילנה את הפסוק "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א', כ'): ירושלים תהייה משוחררת תחילה, ורק אחר כך ישראל תשוחרר.
האבודרהם חולק את אותה תפיסה. לדבריו, עם ישראל יוכל לקבל בחזרה את אדמתו, אך חירות מוחלטת תתקבל רק בימי משיח. תפיסה זו נתמכת גם על ידי חז"ל בתלמוד הירושלמי, שם נטען כי "אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד" (מעשר שני, ה', ב').
במסכת מגילה גם האמוראים נוקטים בסדר זה בתפילת עמידה. הברכה לבניית ירושלים קודמת לברכת החזרת מלכות בית דוד. כך, תהליך השחרור מתחיל בבנייה מחדש של ירושלים ובית המקדש השלישי, לפני ביאת המשיח. הגמרא במסכת מגילה (דף י"ז עמוד ב') מבטאת את הרעיון במילים הבאות: "כיון שנבנית ירושלים בא דוד". על כך מסביר רש"י ש"אחרי שיחזרו היהודים לבית המקדש יבקשו... שם דוד מלככם". תפיסה זו קיימת גם בזוהר, שם נאמר כי "בניית בית המקדש מקדימה את קיבוץ הגלויות".
הסדר הזה בא לידי ביטוי גם בהגדה של פסח עם הפסוק "הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל", כלומר למרות שאנו עדיין תחת עול העמים, עדיין נחגוג את חג הפסח בבית המקדש. רק אז מגיע "הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין", המסמל את השחרור שלנו משעבוד העמים והגעה לחירות מוחלטת.
(דברי תורה מפי הרב אריאל)
.jpg)
