בחודש אלול, החודש האחרון בלוח השנה העברי, מתרחש תהליך משמעותי של התעוררות והכנה לחגים הקרובים, ובפרט לראש השנה וליום הכיפורים. חודש זה הוא ההזדמנות להבין כי בניית המקדש היא חלק בלתי נפרד מתהליך זה של שיבה אל הקב"ה.
בספר חגי, מתואר שרק חלק קטן מעם ישראל שב מהגלות לארץ ישראל בשנת 3338 לבריאת העולם, לאחר חורבן בית המקדש הראשון. הנבואה לא חזרה, המצב הכלכלי היה בכי רע והניסיון לבנות מחדש את בית המקדש נכשל.
אך בא' באלול שנת 3408 לבריאת העולם חזרה הנבואה לעם ישראל! סוף סוף הקב"ה מדבר אל הנביא חגי (חגי א', א'-ד') שמצווה על ישראל להתעלם מגזירת המלכות ולהתחיל לבנות את המקדש: "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב".
הקב"ה מבליט מאד בפסוקים אלו את הפער בין החשבונות והסברות של עם ישראל, שחשבו שמתוך האיסור המלכותי כי עדיין לא הגיעה עת הגאולה, ובין ציווי הקב"ה אשר מודיע ומצווה: הגיע הזמן!
העם פוחד להפר את הצו המלכותי. לכן, הקב"ה מדבר מחדש עם חגי בכ"ד באלול : "אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה'" (י"ג). ארבע מילים שחושפות את הקירבה המיוחדת של ה' ועם ישראל בחודש אלול. ומיד העם מקשיב ומתחיל בבניין המקדש.
מסיפור זה אנו לומדים כי לא תיתכן הצלחה וברכה במעשי הפרט כל עוד מקדש הקב"ה איננו עומד על תילו. בתקווה שאותו תהליך של קרבה אל הקב"ה ובעקבותיה החזרת הנבואה ובניית המקדש יתרחש מחדש בימינו, אמן!
_(1).png)
