ניוזלטר בית מקדש שלישי – אדר תשפ”ה

בתחילת מגילת אסתר מסופר כי המשתה הגדול של אחשוורוש נערך "כשבת המלך אחשוורוש על כסא מלכותו", כלומר בשנת שלוש למלכותו.

הגמרא שואלת: אם כך, מדוע כתוב "כשבת", שמשמעותו היא לאחר זמן נוסף?

התשובה היא: "לאחר שנתיישבה דעתו". כלומר, אחשוורוש חיכה לרגע שבו יהיה בטוח בשלטונו.

אחשוורוש ניסה לחשב מתי אמורה להגיע גאולת ישראל, על פי נבואת ירמיהו, שאמר שהגלות תימשך 70 שנה.

לאחר חישוביו, הוא הגיע למסקנה שאין יותר סיכוי לגאולה ושעם ישראל לא ישוב לארצו.

מתוך תחושת ניצחון, הוא הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם במשתה, ואף לבש את בגדי הכהן הגדול – מעשה של זלזול בקדושת המקדש.

כל האירועים הללו קראו לאחר שהייתה כבר הצהרת כורש, הצהרה שהיוותה מימוש החלום הגשמת הנבואה שאפשרה לעם ישראל לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש השני.

למרות זאת, רוב העם – כולל המנהיגים הרוחניים – בחרו להישאר בבבל, כי הגלות הייתה להם נוחה ונעימה.

מי שכן עלה לארץ היו בעיקר אנשים משולי החברה, ולא האליטה הרוחנית של העם.

העם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שהייתה לו, ונשאר חלק מהתרבות הזרה – עד כדי כך שיהודים השתתפו במשתה של אחשוורוש.

כאשר אסתר ניגשת אל חצר בית המלך הפנימית למלך ללא הזמנה , זו העשויה במתכונת קודש הקודשים, דבר שעלול היה לעלות לה בחייה, אחשוורוש מוכן לתת לה כל מה שתבקש – "עד חצי המלכות".

חכמינו מסבירים שכוונתו הייתה: "חצי המלכות – אבל לא דבר שחוצץ למלכות".

כלומר, אסתר יכולה לבקש כל דבר, חוץ מבניית בית המקדש, כי אחשוורוש לא היה מוכן לאפשר זאת.

כשביקש המן לתלות את מרדכי, הוא חיפש אותו ומצא אותו כשהוא עוסק בלימוד תורה – ולא סתם תורה, אלא הלכות הקשורות לבית המקדש.

מרדכי לימד את חכמי הדור על קמיצת המנחה, הליך של הקרבת מנחה בבית המקדש.

רש"י מסביר שדווקא באותו יום – 16 בניסן – היה יום שבו היו מקריבים את העומר, קורבן הקשור לברכת התבואה של עם ישראל.

לשאלתו של המן על הדבר , הסביר מורדכי , כי בזמן שבית המקדש היה קיים מי שהיה מנדב קומץ סולת למנחה ,מתכפר לו על מעשיו.

המן גיחך ואמר: "בא מלוא הקומץ קמח שלכם, ודחה עשרת אלפי כיכר כסף שלי" – כלומר, אפילו מעשה קטן של קדושה יכול לגבור על עושר וכוח גשמי.

בפנימיות ההיסטוריה "עם הנצח מנצח" , ובניין המקדש השני עוד התגשמה במלואו בזכות המלך דריווש השני , בנם של אסתר ואחשוורוש.

כל האירועים הללו מראים כיצד עם ישראל צריך לשים את בניין בית המקדש במרכז חייו.

גם בימינו אנו מתמודדים עם אתגרים גדולים, אך דווקא בזמנים קשים צומחות הזדמנויות גדולות.

כמו בתקופת פרס ומדי , עלינו לפקוח עיניים, להתחזק באמונה ולפעול יחד כדי לבנות את בית המקדש השלישי בהר הבית בירושלים בשלום – לגאולת עם ישראל ולמען כל האנושות כולה .
(מפי דבר תורה הרבנית עדית ברטוב )