ניוזלטר בית מקדש שלישי – אדר ב’ תשפ”ד

אגדת תולעת השמיר, שהשתמשו בה בכדי לחתוך את אבני המזבח מכיוון שנאסר לחתוך את אבני המזבח בברזל, מספרת על המאמצים הגדולים שהשקיע שלמה המלך כדי לבנות את בית המקדש כהלכתו. צפו בוידאו המספר את קורותיה של תולעת השמיר >>

הר הבית, כפי שאנו מכירים אותו היום, דומה במבנהו להר הבית בימי הבית השני, עם רחבה גדולה ובמרכזה המקום המקודש ביותר. כיפת הסלע, הממוקמת במרכז הר הבית, מסמלת את מקום בית המקדש וקודש הקודשים. בדרום הרחבה נמצא מסגד אל אקצא, שבימי הבית השני היה הסטיו המלכותי, מבנה מקורה עם עמודים ענקיים וכותרות מעוטרות. בין הסטיו לבית המקדש היה מתקן מים מרכזי, שמקומו כיום תופס “הכאס” – מתקן מים המגודר בגדר ירוקה.

יוסף בן מתתיהו מתאר את הסטיו המלכותי כאולם עמודים מפואר בסגנון יווני-רומי, עם 162 עמודים בארבע שורות, כל אחד בגובה של כמעט 13 מטרים וכותרת מצופה זהב בראשו. המבנה שימש לאירוח נכבדים שאינם יהודים, שכן כניסתם למקדש הייתה אסורה. לאחר חורבן הבית, נחשפו כותרות אבן רבות המעידות על תקופות וסגנונות אדריכליים שונים. כותרות קורינתיות שהיו מצופות זהב בעבר, נגנב מהן הזהב לאורך השנים.

החוקרים נחלקים ביניהם בזיהוי תקופתן של הכותרות הללו – האם הן מימי הבית השני, ואז יתכן שמקורן בסטיו המלכותי, או שאולי הן מן התקופה הביזנטית. בשתי התקופות האלו נהגו להשתמש בכותרות בסגנון כזה, ועל כן איננו יודעים בוודאות את גילן של הכותרות העתיקות ביותר. עם השנים, נבנו מבנים רבים ונהרסו מבנים רבים בהר הבית. כך קרה שלאורך התקופות הרבות שעברו על הר הבית, נמצאו שימושים משניים למבנים, חלקי מבנים, אבני בניין ואף כותרות עמודים, שמקורם במבנים עתיקים שנהרסו, והם שולבו במבנים חדשים יותר.

דבר אחד ברור – העושר של העיטור האדריכלי, שמשתקף אלינו מן הכותרות השונות ומן התקופות השונות, מלמד אותנו שבמרוצת התקופות הושקעו משאבים רבים בעיטור המבנים בהר הבית, מהעת העתיקה ועד ימינו אנו.

בשנת 2024 עלו 5,056 יהודים ישראלים ו-3,770 תיירים להר הבית
ואתם?

נתונים: מקור ראשון

בספר ירמיהו (ט"ז, י"ד) נכתב:

"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
אין להבין זאת כהכחשת יציאת מצרים. להיפך, שיעבוד העמים העתידי יהפוך לעיקרי, ויהפוך את יציאת מצרים לאירוע טפל לו. הפסוק אינו מזלזל בזוועות שבצעו המצרים, אלא אומר שסיפור יציאת מצריים והניסים הנלווים יידחקו למקום משני. לכן משתמשים בביטוי "לא יאמרו עוד", כי ניסי מצרים יתיישנו.

כל המועדים מציינים את יציאת מצרים, אך הרושם שלהם יתכהה לעומת פאר ימי המשיח. ניסי הזמן הזה יהיו בגודל כזה שהפלאים הקשורים לחגים יאבדו מהרלוונטיות שלהם.

מצד שני, ניסי חג הפורים קשורים בחיסול עמלק, התנאי הבסיסי לגאולה השלמה. אם כן אנו מבינים שהניסים הללו הם באותה גודל כמו אלו של ימות המשיח, כאשר שם ה' וכסאו יהיו שלמים. לכן ימי פורים לא יתבטלו, כי הם מזכירים את הגאולה השלמה.

(מדברי הרב צבי אלימלך שפירא ז"ל, מתוך הספר "בני יששכר")