ניוזלטר בית מקדש שלישי – חשוון תשפ”ד

בהקדמתו לספר "נצח ישראל" המהר"ל מפראג מסביר איך אנחנו צריכים להגדיר מה הוא הניצחון של ישראל: "בחבור הזה יתבאר כי השם יתברך נתן לישראל הנצחיות, ואינם כלים חס ושלום. גם כן יתבאר כי בגלותם הקשה הכבד יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה ממשלה..." 

"נצח" זה אומר גם נצחיות גם ניצחון. זו היא ה"נצח שיש לו השם יתברך" ושעם ישראל ירש ביום הולדתו במצריים. המעלה האלוקית שלו, או במלים אחרות האפשרות שיש לישראל להתמודד ולהתגבר על כל הניסיונות ועל כל הכוחות הרע שיש בעולם... "וכל זה מפני שאי אפשר שיהיה המסובב בלא הסבה, ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד מלכויות זכר אל דבר שהוא סבה אליו, והוא יציאת מצרים". "כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה".

המלחמות, הניסיונות, וגם הפחדים והספקות שהם מעוררות, כל זה מוחק בתוכנו הזכר של יציאת מצריים, הזכר של הסיבה הראשונה, כמו שחז"ל אומרים: "צרות אחרונות משככות הראשונות" (ברכות יב׳). ובכל זאת זה שמה, ביציאת מצריים, שאנחנו צריכים למצאו המעלה של הנצח ישראל! כי התורה מלמד אותנו שבגלות המלחמה נגד אויבינו משקיפה קודם כל המלחמה שאנחנו חייבים להקים נגד כל הכוחות והמידות הרעות שבתוכנו שמתנגדים לגלוי של הטוב האמיתי ולהשלמתנו באהבת ה׳ ואהבת הזולת, שנאמר "ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ו"ואהבת את רעך כמוך אני ה׳".