ספירת העומר: מדוע סופרים את הימים שחלפו?
כשאנחנו מסתכלים על הגורמים המובילים להצלחה, אנו לעתים קרובות תוהים מה אנשים עשו כדי להצליח וכיצד נוכל ללכת בעקבותיהם. אחד מסודות ההצלחה טמון במצוות ספירת העומר.
המטרה היא לספור את הימים שחלפו, כדי להיות ראויים במשך 49 ימים לקראת הרגע הגדול של מתן תורה, ולא מונים את הימים שנותרו עד לקבלתה. מדוע איננו סופרים כרגיל, כפי שנהוג כשמצפים לאירוע מסוים? הרי בדרך כלל לא אומרים "הנה עבר יום" או "הנה עברו יומיים", אלא "נשארו עוד חמישים יום" או "עוד ארבעים ותשעה ימים".
כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם היו שקועים בארבעים ותשעה שערי טומאה ולא היו ראויים לקבל את התורה. אך הקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, הוציא אותם בכל יום משער טומאה אחד והכניסם מנגד לשער קדושה אחד. וכך, ביום מתן תורה, הם הגיעו לארבעים ותשעה שערי קדושה וזכו לקבל את התורה.
גם בימינו, כשאנו סופרים מדי שנה מחדש את ההמתנה לקבלת התורה, הציפייה כרוכה בהכנה והתעוררות רוחנית לקראת היום הגדול. אנו זקוקים לחמישים ימי הכנה, כאשר לכל יום חולף משמעות ותוכן ייחודיים. כל יום מהווה הזדמנות לחולל שינוי קטן בנשמתנו, אך בתנאי שהשינוי יהיה עקבי וקבוע.
התורה מלמדת אותנו שכאשר אנו חותרים להשיג מטרה נשגבת, עלינו לשאול את עצמנו מהו השינוי הקטן שנוכל ליישם בעקביות בדרך להגשמת החלום. התמדה פירושה גם לעמוד איתן אל מול רגעי מפתח מאתגרים, שכן דווקא ברגעים אלה טמון הפוטנציאל לצמיחה משמעותית. רק צריך להתמיד.
"כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (בבא בתרא ט:)
ספירת העומר אינה רק מניית הימים שחלפו, היא מהווה התעוררות יומיומית של התודעה שלנו וצעידה לקראת מצוינות אישית. בזכות ההתמדה, אנו הופכים למנהיגים בחיינו, וכל צעד קטן שאנו נוקטים מקדם אותנו לעבר המטרה הגדולה.
(דבר תורה מפי הרב יואב יוסף אקריש ודוד שלום נקי)